ח

ח נסדק מיעוט אורך השופר ונשאר רוב ארכו שלםמג ולא דבקו בדבק ולא חיברם באורמד יש אומרים שדינם כניקב שאפילו לא נשתייר מסיום הסדק עד מקום הנחת הפה כדי שיעור שופרמה כשר כמו שנתבארמו ויש אומריםמז שאינו דומה לניקב נקב שיש בו חסרון מגוף השופר שיש מקום להרוח שמחמת התקיעה להכנס שם דרך החסרון ויוצא החוצה ואינו מתחזק להסדיק השופר משא"כ בסדק שאין בו חסרון מגוף השופר ואין מקום להרוח לצאת שם ועל כן הוא מתחזק ומסדיק הסדק יותרמח וסופו להסדיק כל אורך השופרמט ולפיכך אפילו אם לא נסדק אלא כל שהוא פסול לפי שאין שם שופר עליונ כיון שסופו להסדיק כולונא ואם הדקו הרבה בחוט או במשיחה כשר שהרי החוט מעמידו שלא יתבקע יותרנב.

ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונה אבל בשעת הדחק שאין שופר אחר מצוי יש לסמוך על סברא הראשונה:

הערות

  1. מג. מ"מ פ"א ה"ה בשם הרבה מן המפרשים. דעה הב' בשו"ע ס"ח.
  2. מד. ראה שו"ע ס"ח ב' דעות, אי כשר בדבק, או דוקא כשדבקו בעצמו באור עד שנפשר וחבר קצותיו זה עם זה (ונתבאר לעיל, בסעיפים החסרים).
  3. מה. תוס' כח, ב ד"ה נסדק לארכו. ב"י ד"ה נסדק בשם רא"ם בביאורו לסמ"ג הל' שופר (יג, ג) ד"ה נסדק (אפילו לא נשתייר שיעור שופר). מ"א סקי"ב.
  4. מו. סעיף זה בשוע"ר (שמבאר דין נקב) לא הגיע לידינו, וראה שו"ע ס"ז (שנשתייר רובו), וט"ז סק"ז (אף שלא נשתייר שיעור שופר).
  5. מז. רא"ש פ"ג סי' ו בשם יש מפרשים. ר"ן (ו, ב) ד"ה מתניתין, בשם רבנו יונתן. טור. דעה א' בשו"ע שם.
  6. מח. ט"ז סקי"א.
  7. מט. רא"ש שם. לבוש ס"ח. ט"ז שם.
  8. נ. ראה תוס' כז, א ד"ה שופר.
  9. נא. לבוש שם.
  10. נב. ר"ן שם, בשם דרשת ה ראב"ד לר"ה (לונדון) ע' לה. הובא בכל בו סי' סד (כז, ג). שו"ע שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.