א

תקטו דין דברים הבאים ביום טוב חוץ לתחום ובו כ"ד סעיפים:

א נכרי שהביא דורון לישראל מיני פירות שיש מאותו המין במחובר לקרקע^א שיש לומר^ב שאלו שהביא היו מחוברין לקרקע בתחילת כניסת יום טוב וכן אם הביא מיני בעלי חיים שיש מאותו המין מחוסר צידה^ג שיש לומר שאלו שהביא היו מחוסרין צידה בתחלת כניסת יו"ט הרי אלו אסורין באכילה ובטלטול עד הערב ואפילו עבר או שכח ונתן לתוך פיו אסור לבלוע אלא יפלוט מיד^ד כדין כל מאכלות אסורות^ה.

ואפילו לערב אינן מותרין אלא לאחר שהמתין בכדי שיעשו^ו (פירוש בכדי שילך הנכרי למקום שליקט או צד משם ויגמור המלאכה ויחזור לכאן כמו שיתבאר^ז) דכיון שהביא הדורון לישראל בודאי ליקט או צד לשמו^ח וכל המביא דורון הוא מתכוין להביא מן המשובח והמובחר ויביא מאותן שליקט וצד היום^ט ונמצא שעשה הנכרי מלאכה גמורה ביו"ט לצורך הישראל לפיכך הצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו שלא יהנה כלום ממלאכת יו"ט^י הנעשית בשביל ישראל ומטעם זה אפילו אדם אחר שלא הובא בשבילו צריך להמתין בכדי שיעשו שלא יהנה ממלאכת יו"ט^יא.

ולפי זה הטעם אם הביא ביו"ט ראשון מותרים באכילה ביו"ט שני של גליות לאחר שהמתין לערב כניסת יו"ט שני בכדי שיעשו^יב ואע"פ שאי אפשר לעשות מלאכה זו בערב זה שהוא יו"ט ונמצא שנהנה ממה שהביא הנכרי ביו"ט מכל מקום ממה נפשך אם ערב זה הוא יו"ט הרי יו"ט ראשון שהובא בו היה חול ואינו צריך להמתין כלל^יג ומכל מקום קודם שהמתין בכדי שיעשו אסורין ג"כ בטלטול כיון שהיום הוא יו"ט והן אין ראויין עדיין לאכילה וכל שאינו ראוי לאכילה אסור לטלטלו ביו"ט^יד.

אבל אם הביא לו ביו"ט שחל להיות בערב שבת^טו כיון ששני הימים הן קדושים בודאי צריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו שאם לא ימתין ויאכל מיד הרי נהנה ממלאכת יו"ט שהרי אם לא היה מביא לו ביו"ט לא היה יכול ליהנות מהן בהיתר אלא אם כן היה מביא לו במוצאי שבת לפיכך צריך להמתין בכדי שילך לשם ויביא והוא הדין ביו"ט שחל להיות אחר השבת^טז והביא לו בשבת שאסורין עד שימתין במוצאי יו"ט בכדי שיעשו וכן הדין בשני ימים טובים של ראש השנה^יז ששני הימים הן קדושים בודאי כמ"ש בסי' ת"ר^יח לפיכך אם הביא לו ביו"ט ראשון צריך להמתין במוצאי יו"ט שני בכדי שיעשו שלא יהנה ממלאכת יו"ט.

ויש אומרים^יט שמה שהצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו אין הטעם מפני שאסור ליהנות ממלאכת יו"ט אלא שחששו חכמים אם נתיר לו ליהנות במוצאי יו"ט מיד מן המלאכה שנעשית בשבילו ביו"ט שמא יאמר להנכרי שיביא לו ביו"ט כדי למהר אכילתו בליל מוצאי יו"ט שאיסור אמירה לנכרי הוא קל בעיני הבריות לפיכך הצריכוהו להמתין בכדי שיעשו^כ דאז כיון שלא ירויח כלום במה שהביא ביו"ט לא יעשה איסור בחנם.

ולפי דבריהם אין צריך להמתין בכדי שיעשו אלא מי שהנכרי הביא בשבילו^כא וכן אנשי ביתו כמוהו^כב אבל אדם אחר שלא הובא בשבילו מותר לאכול מהם במוצאי יו"ט מיד דכיון שלא הצריכו להמתין אלא כדי שלא יאמר להנכרי שיביא לו ביו"ט א"כ די לנו אם נאסור על מי שהובא בשבילו שהרי אם מי שהובא בשבילו דהיינו מי שיצוה את הנכרי שיביא ביו"ט יצטרך להמתין א"כ שוב אין לחוש שיאמר שום אדם לנכרי שיביא ביו"ט כדי שחבירו ימהר אכילתו בליל מוצאי יו"ט כיון שהוא בעצמו לא ירויח כלום באמירה זו אין אדם חוטא ולא לו^כג.

ולפי סברא זו אם הביא לו ביו"ט ראשון צריכים הוא ואנשי ביתו להמתין במוצאי יו"ט שני בכדי שיעשו אף אם הוא יו"ט שני של גליות^כד ואע"פ שממה נפשך אחד מהם הוא חול מכל מקום כיון שעכשיו אסרו לנו חכמים לעשות מלאכה בשני הימים אם נתיר לו ביו"ט שני במה שהובא בשבילו ביו"ט ראשון יש לחוש שמא יאמר להנכרי שיביא לו ביו"ט ראשון כדי שימהר אכילתו בליל מוצאי יו"ט שני^כה.

ומכל מקום אין איסור אלא באכילה אבל לטלטל מותר מיד במוצאי יו"ט ראשון^כו אפילו קודם שהמתין בכדי שיעשו ואפילו הוא שבת או יו"ט שני של ראש השנה דכיון שלאדם אחר מותר אפילו באכילה אין לזה דין מוקצה כלל^כז ואף הוא בעצמו מותר לטלטל שהרי דבר זה ראוי לאכילה לכל בני אדם ואין איסור אלא לו ולאנשי ביתו.

ואם חל יו"ט בחמישי ובששי מותר לו לאכול בשבת שלאחריהן מה שהביא לו ביו"ט ראשון^כח ובלבד שימתין בליל שבת בכדי שיעשו^כט לפי סברא זו ואין לחוש שמא יאמר להנכרי שיביא ביו"ט ראשון כדי שיאכל מזה בשבת כיון שיש עדיין שני ימים עד השבת^ל אבל אם הביא לו ביו"ט שני דהיינו בערב שבת צריך להמתין עד מוצאי שבת בכדי שיעשו^לא אף לפי סברא הראשונה כמ"ש למעלה.

ולענין הלכה כבר נהגו במדינות אלו להחמיר כסברא האחרונה^לב ונוהגין להחמיר אפילו לאדם אחר שלא הובא בשבילו^לג שימתין עד מוצאי יו"ט שני בכדי שיעשו אף ביו"ט שני של גליות ולפיכך נוהגין להחמיר אפילו בטלטול עד מוצאי יו"ט שני^לד כיון שאינו ראוי לאכילה לשום אדם^לה.

ואם מוצאי יו"ט שני הוא שבת (אין מטלטלין עד שימתין בליל שבת בכדי שיעשו^לו ומכל מקום ביו"ט שני שהוא ערב שבת) מותר לבשלו ע"י נכרי^לז (בענין שאין בו משום בישולי נכרים ועל דרך שנתבאר ביו"ד סי' קי"ג ע"ש) לצורך אכילת שבת לאחר שימתין בכדי שיעשו כיון שאיסור הטלטול ביו"ט שני אינו אלא חומרא בעלמא לפיכך יש להקל ע"י נכרי.

במה דברים אמורים כשיש לו ממין זה בתוך ביתו לכבוד שבת^לח אבל אם אין לו ממין זה בתוך ביתו והוא <(א)> צריך לו לכבוד השבת מותר לטלטלו ולבשלו בעצמו לכבוד השבת^לט לאחר שהמתין במוצאי יו"ט ראשון בכדי שיעשו רק שיזהר מלטעום ממנו עד שימתין בליל שבת בכדי שיעשו.

ואם יש אורחים סמוכים על שלחנו ביו"ט^מ בין שבאו אליו קודם יו"ט^מא בין שזימן אותם ביו"ט לאחר שהביא הנכרי אליו את הדורון אם האורחין הן מעיר אחרת^מב שיש כאן מצות הכנסת אורחים מותר להאכילם ביו"ט שני של גלויות מה שהביא לו הנכרי ביו"ט ראשון ואף הוא עצמו שהובא בשבילו מותר לו לאכול עמהם דאין זה כבודם שלא יאכל עמהם^מג וכיון שיש כאן מצות הכנסת אורחים יש לסמוך על סברא הראשונה.

במה דברים אמורים כשאין לו ממין זה בתוך ביתו והוא צריך לו לכבוד האורחים והוא הדין אם צריך לו לצורך שאר סעודות מצוה^מד אבל אם יש לו ממין זה^מה בתוך ביתו שמספיק לו לכל בני הסעודה אין ליתן לפניהם ממין זה כדי שיאכיל לאנשי ביתו ממה שיש לו בתוך ביתו.

וכל זה לאחר שהמתין במוצאי יו"ט ראשון בכדי שיעשו אבל קודם שיעור זה אסור בין באכילה בין בטלטול בין לו בין לאחרים שלא הובא בשבילם כמו שנתבאר למעלה לפי סברא הראשונה^מו כי כן הסכמת רוב המורים^מז: