טו
טו והכנה גמורה זו שיש בה מעשה אסור לעשות ביו"ט ראשון כדי לאכול מהפירות ביו"ט שני של גליות אף על פי שאם עבר ועשאה הועילו מעשיו ומותר לאכול מהפירות ביו"ט שני שהרי לא הנהיגו חכמים את בני הגולה לעשות יו"ט שני אלא מחמת הספק שמא יום ראשון היה חולקמז ונמצא שפירות הללו הוכנו מחול ליו"ט מכל מקום לכתחלה אי אפשר לעשות בהם הכנה גמורה ביו"ט ראשון שהרי אי אפשר לרשוםקמח פירות המוקצין שהם אסורים בטלטול ביו"טקמט ואפילו ליגע בהן אסור אלא אם כן נוגע בהן לצורך דבר המותר כמו שנתבאר בסי' ש"חקנ אבל כל מוקצה שאין צריך מעשה בהכנתו כגון בהמה העומדת לחלבה ופירות העומדין לסחורה (שנתבאר בסי' ש"יקנא) להאוסרין מוקצה ביו"ט מותר להכין אותם ביום ראשון של שני ימים טובים של גליות <(יא)> כדי לאכול מהם למחר ביו"ט שניקנב.
ולא אסרו לעשות שום הכנה מיו"ט לחבירו (כמו שיתבאר בסי' תק(י)"גקנג) אלא בדבר שמתקנו ומקרבו להנאת האדם ע"י הכנה זו כגון להכניס יין מן המרתף לבית ביו"ט ראשון כדי לקדש עליו בליל יו"ט שני שאם יום שני הוא חול נמצא מכין ביו"ט הנאת החול אבל הכנת המוקצה מותרת ביו"ט ראשון בממה נפשךקנד אם יום שני הוא קדש והמוקצה אסור בו הרי יום ראשון הוא חול ומכין מחול ליו"ט ואם יום ראשון הוא קדש הרי יום שני הוא חול ומוקצה מותר בו ואין צריך להכין כלל ונמצא שהכנה זו שמכין ביו"ט אינה מתקנת כלום ואינה נקראת הכנה כיון שאינה מכשרת ואינה מקרבת שום דבר להנאת האדם הא למה זה דומה לנוטל מין מאכל של היתר בידו בשבת או ביו"ט ואומר מאכל זה אני אוכל למחר שאין בכאן איסור הכנה משבת ויו"ט לחול:
הערות
- קמז. כדלקמן סי' תר ס"ב.
- קמח. היינו לעשות סימן, כדלעיל סי"ד.
- קמט. ט"ז ס"ק ה (שבבעלי חיים אסור). לפי מה שנתפרש בקו"א ס"ק יא (שהוא מטעם נגיעה במוקצה).
- קנ. ראה שם סי"ד שמותר ליגע במוקצה), ודעה הא' שבסימן שי ס"י (דהיינו דוקא כשאינו לצורך המוקצה). סי' רסג קו"א סוף סק"ז (שהוא כלל בכל המוקצה). ולענין בעלי חיים ראה לעיל סי' שח סע"ח-ט.
- קנא. סעיף ב.
- קנב. כלבו סי' נח (יט, א). הובא ב"י סי' תקיח בסופו. רמ"א ס"ד.
- קנג. סעיף ג.
- קנד. כלבו שם. פר"ח סוף הסי'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.