מד
מד וכל זה כשהבשר המונח לפניו היה צונן כבר כשהניחו במקום זה אבל אם הניחו לפניו כשהוא רותח בקערה שהוא כלי שני אסורער (או אפילו לא היה שם רוטב לפי מנהג מדינות אלו כמו שיתבאררעא) שהרי מחזיקין איסור מזמן לזמןערב.
ואין להתיר מכח ספק ספיקא שמא חטה זו היתה במצה שבפיו ואם תמצא לומר בבשר שמא נפלה עליו לאחר שנצטנן שאם כן צריך אתה לאסור את המצה קודם שתתיר את הבשר ומה ראית להתיר הבשר ולומר שהחטה היתה במצה ולאסור המצה שמא היתה בבשר והמצה מותרת שכל ספק דברי סופרים להקלרעג ואם תתיר את המצה אי אפשר להתיר את הבשר לפי שאין בו אלא ספק אחד להקל דהיינו שמא נפלה עליו לאחר שנצטנן ואין מקילין מספק זה בלבד כיון שהוא במקום אחד מזמן לזמן וכיון שאי אפשר לך להתיר שניהם שהרי בודאי היתה החטה באחד מהם צריך אתה לאסור שניהםעדר:
הערות
- ער. כדלעיל סל"ב (שכלי שני אוסר בפסח).
- רעא. סעיף נט (שאין אנו בקיאים, ובבשר שמן נאסר כולו אפילו בלא רוטב).
- ערב. מ"א ס"ק כה. וכדלעיל סל"ט (ולכן אין אומרים שנפלה על הבשר כאן אחר שנצטנן).
- רעג. כדלעיל סמ"ג, שהמצה מותרת מטעם זה.
- עדר. מ"א שם. וכלדעיל סי' תלט ס"ה, שבמקום שאין להתיר שניהם אוסרים שניהם (משא"כ לעיל סמ"ג, ולקמן סמ"ה, כיון שאפשר לתלות שנפלה בבשר באופן שאינו אוסר, אזי תולין בהיתר, כמבואר ביו"ד סי' קיא ס"ה).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.