מג
מג מי שפרס חתיכת מצה קטנה מחתיכת מצה גדולה ונתנה לתוך פיו ונטל חתיכת בשר קטנה מהבשר צונן המונח לפניו ונתנה גם כן לתוך פיו ולעסן יחד והרגיש בפיו שיש שם חטה ונטל המאכל מפיו וראה שם חטה בקועה ואין ניכר אם היתה במצה או בבשר יש להתיר הבשר שנשאר מונח לפניו שאנו תולין שנפלה החטה עליו לאחר שהניחו לפניו ואז היה צונן וצונן יבש בלא רוטב אינו אוסר לדברי הכלרסג ואין חוששין שמא נפלה עליו בעודו רותח בקדירה או בקערה שאין מחזיקין איסור ממקום למקום וגם חתיכת מצה הגדולה יש להתיר אף על פי שיש לחוש שמא היתה החטה בתוך המצה בפיו ובודאי לא נפלה עליה לאחר האפייה שהרי היתה מתגלגלת ויורדת אלא נפלה עליה קודם אפייתה בשעת לישתה ונאסרת כל המצה אם נאפית בתוך הפסח שחמץ בפסח במשהורסד (עיין סי' תס"ארסה) מכל מקום כיון שאיסור משהו אינו אלא מדברי סופרים תולין להקלרסו שלא היתה החטה מעולם בתוך המצה אלא בתוך הבשר לאחר שנצטנן ושניהם מותרים ומכל מקום צריך להסיר כדי נטילת מקום מחתיכת מצה הגדולה באותו מקום שפרס ממנה החתיכה קטנהרסז שיש לחוש שמא היתה החטה באותו מקום ונאסר שם כדי נטילת מקום מן המצהרסח לפי שנפלט טעם החטה לשם וטעם הוא כעיקר מן התורה כמו שנתבאר ביורה דעה סי' צ"חרסט:
הערות
- רסג. כדלקמן סמ"ט.
- רסד. כדלעיל סל"ו לסברא הג'.
- רסה. סעיף טז.
- רסו. כדלעיל ס"ז וסכ"ה, שלא החמירו במשהו אלא בחמץ ודאי ולא בספק.
- רסז. מ"א ס"ק כה.
- רסח. כסברא השניה דלעיל ריש סל"ו (וראה לקמן סוף סמ"ה, לענין כדי קליפה מהבשר).
- רסט. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ב (במין בשאינו מינו). לעיל רס"י תמז (דעות הפוסקים בזה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק ו). וראה מ"מ וציונים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.