לה
לה חטה בקועה שנמצאת בפסח בעיסה או במצה אפוייה יש רוצים להקלריג להתיר כל המצה והעיסה לפי שהחטה שנתבקעה אינה חמץ גמור מיד שנתבקעה אלא היא קרובה להחמיץריד ותיכף ומיד תבא לידי חימוץ גמוררטו וחטה זו שנמצאת בעיסה או במצה בודאי עדיין לא באה לידי חימוץ שהרי מן הסתם לא נפלה לתוך העיסה בשעה שהיה עוסק בה בלישה ועריכהרטז שהרי היה רואה אותה ומסירה אלא בודאי נפלה לתוך הקמחריז קודם הלישה ואז בודאי לא החמיצה כיון שאין שם מים וגם אחר כך שנילוש הקמח במים בודאי גם כן לא החמיצה החטה שהחטה היא קשה ואינה ממהרת להחמיץ כמו העיסה וכיון שהעיסה לא החמיצה כל שכן החטה ואין חוששין שמא היתה החטה כבר בקועה קודם שנפלה לתוך הקמח שאין מחזיקין איסור מספקריח לומר שכבר באה במים ונתבקעה קודם שנפלה לתוך הקמח אלא תולין שנתבקעה מחמת המים שבעיסה זו שנמצאת בה וכיון שהעיסה לא נתחמצה גם החטה לא נתחמצה ואין חוששין שמא היתה חטה זו בתוך המים שלשו בהם העיסה וכבר נתבקעה שם בתוך המים קודם שבאה לעיסה זו לפי שרגילין ישראל לשמור יפה את המים שנשאבו ללישת המצה שלא יפול לתוכם שום דברריט כמו שנתבאר בסי' תנ"הרכ:
הערות
- ריג. רא"ש פ"ב סי' כה. הובא בטור. פר"ח סי"א ד"ה ומ"ש אם לא (שהתיר כל המצה והעיסה). וראה לעיל סי' תמו סוף ס"ד וקו"א סוף ס"ק א, שאף שלא קיי"ל כדעה זו מ"מ חוששין לה.
- ריד. רא"ש שם.
- רטו. כדלעיל ס"א.
- רטז. שא"כ היתה כבר בקועה קודם ואוסרת כדי נטילה, כדלקמן ריש סל"ו.
- ריז. רא"ש שם.
- ריח. פר"ח סוף סט"ו . וראה גם לעיל סי' תכט סי"ט וש"נ.
- ריט. רא"ש שם.
- רכ. סוף סעיף ט.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.