ב
ב אבל לאחר גמר הלתיתה ששוב אינו עוסק בהן בידים אם הן שוהין במיםט שיעור מילי יכולין הן לבא לידי חימוץ גמור בלא ביקוע ולפיכך הן אסורות מן התורה מספקיא שמא כבר החמיצו וכן כל דגן שנפלו עליו מיםיב אפילו מועטים ואפילו היו גשמים מזלפין עליו זליפה מועטתיג אם שהה לחלוחית המים עליו שיעור מיל אף על פי שלא נתרכך במים אלא הוא קשה כמו שהיהיד הרי זה אסור אפילו להשהותו עד לאחר הפסחטו אפילו שלא נתבקע.
אלא מוכרו מעט מעט לנכריםטז בענין שיש לתלות שיאכלוהו הנכרים קודם הפסח אבל לא ימכור ממנו הרבה לנכרי אחד גזירה שמא יחזור הנכרי וימכרנו או יתננו לישראל אחריז שאינו יודע שנפלו עליו מים ויאכלנו הישראל בפסח מה שאין כן כשמוכרו מעט מעט יש כאן ב' ספיקות להקל שמא יאכלנו הנכרי בעצמו ולא ימכור ויתן ממנו לישראל ואף אם יחזור הנכרי וימכור המעט הזה לישראל אחר יש לתלות שיאכל הישראל כל המעט הזה קודם הפסחיח:
הערות
- ט. מ"מ פ"ה ה"ז (ממ"ש הרמב"ם שם: וטוחנין אותן מיד. וראה גם לעיל סי' תנג ס"כ). פר"ח ס"ב.
- י. מ"א ס"ק ד.
- יא. מ"א ס"ק יב. וראה לעיל סי' תלג קו"א ס"ק יד, אם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא.
- יב. שו"ע ס"ב.
- יג. דרכי משה ס"ק א. ט"ז ס"ק ג.
- יד. שו"ע שם, לפירוש הח"י ס"ק ז. וראה פס"ד צמח צדק לד, א.
- טו. משמעות רבא מ, רע"ב (שצריך למכרו דוקא). שו"ע שם. ראה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק יח (ד"ה וההיא), שגם הסוברים שפחות מכזית מותר להשהות (סי' תסו ס"ג), יודו שהחטים מצטרפים להחשב כזית.
- טז. רבא שם . לגירסת או לפירוש הרמב"ם פ"ה ה"ט (ראה מ"מ שם. ט"ז ס"ק ב. ח"י ס"ק ג). שו"ע ס"א.
- יז. ראה גם לעיל סי' תמ סי"ז. סי' תמב ס"ט (בהג"ה) וס"י וסי"ט. סי' תמז ס"א (במוסגר). שו"ת רבנו סי' ד.
- יח. רמב"ם ושו"ע שם, לפירוש הט"ז סוף ס"ק ב. מ"א ס"ק ב. ח"י ס"ק ד. פרי חדש יו"ד סי' פד ס"ק יח.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.