טו
טו שק מלא קמח שנשכו בו העכברים אפילו רואה לחלוחית על הקמח במקום הנשוך שנתלחלח מרוק שבפי העכבר ואפילו נתייבש הלחלוחית בתוך הפסח יאחוז בידו את מקום הנשוך בשק עם הקמח שאצלו ויקשור שם עד שיריק כל הקמח שבשק ואחר כך ירקדנוקח ואין חוששים שמא הלכו העכברים בכל הקמח שבשק ואכלו שם ונתחמץ מהריר שיצא מפיהם לפי שאף אם אכלו שם הדבר קרוב לודאי שלא יצא ריר מפיהם שאין דרך העכבר להוציא ריר מפיו בשעת אכילתוקט אבל הקמח שבמקום הנשוך יש לאוסרו אפילו אינו רואה עליו ולא על השק שום לחלוחית ואם נענע את השק עד שהקמח שבמקום הנשוך נתערב בשאר הקמח שבשק אם הוא קודם הפסח ירקד כל הקמח וישהנה עד לאחר הפסח ואם הוא בתוך הפסח אסור להשהותוקי.
במה דברים אמורים כשנראה לעין שאכל העכבר קצת מן הקמח שבמקום הנשוך אבל אם נשך רק השק ויש להסתפק שמא לא אכל כלום מן הקמח מותר להשהותו אפילו נישך השק ונענע אותו בתוך הפסח ואין צריך לרקדו כלל כיון שלא נולד ריעותא בקמח עצמו אלא בשק אבל אין לאכלו בפסח אפילו על ידי ריקוד אם נענע את השק אפילו נענע אותו קודם הפסחקיא (כי הקמח שבמקום הנשוך יש בו חשש חימוץ גמור שהדבר קרוב לודאי שעל ידי דוחק נשיכת העכבר בשק יצא רוק מפיו על ידי דוחק הנשיכה ואפשר שנפל על הקמח שאצלו ונתחמץ):
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.