יח

יח ואם אירע שלש שיעור חלה לא יפריש חלה מן העיסה אלא יאפה ממנה מצות ויפריש ממצה אחת על כולן^צ.

ואם אינו רוצה לבצוע המצה אלא רוצה לאפות עוגה קטנה^צא להפריש אותה לחלה אחר אפייתה צריך הוא ליזהר קודם אפייתה שלא יקרא לה שם^צב חלה אלא יקראנה עוגה או מצה^צג (וגם לא יהיה בדעתו שתחול עליה קדושת חלה עד לאחר אפייתה) שאם קודם אפייתה (היה בדעתו שזו היא חלה מן העיסה ואין צריך לומר אם) קרא לה שם חלה בפיו הרי כבר נתקדשה לחלה שהרי כל קדושת תרומות ומעשרות הן על ידי דבור (או אפילו על ידי מחשבה בלבד^צד) ואם כן אסור לו לאפותה ביום טוב אבל כל זמן שלא נתקדשה לחלה אף על פי שיש בדעתו בשעת אפייה שיקרא לה שם חלה לאחר אפייתה מכל מקום כיון שבשעת אפייתה אין בדעתו שיהא עליה קדושת חלה ואם היה רוצה היה יכול להפריש מצה אחרת לחלה ולאכול עוגה זו נמצא שיש לו בה צד היתר אכילה בשעת אפייתה לפיכך התירו לו לאפותה ביום טוב^צה אף שאין כאן היתר גמור שהרי בשעת אפיית עוגה זו יודע הוא שסופו שלא לאכול ממנה ביום טוב^צו אף על פי כן התירו לו חכמים כיון שאי אפשר בענין אחר שיהיה בו היתר גמור^צז.

(שאף שאפשר לו שלא להפריש עוגה שלימה לחלה אלא יפריש חתיכה ממצה אחת ומה שישאר מאותה מצה יאכל ביום טוב ונמצא שאפיית אותה המצה היה בה גם צורך אוכל נפש ולא בשביל החלה בלבד^צח מכל מקום גם אם יעשה כן אין כאן היתר גמור אם היה אפשר בענין אחר שהרי אמרו חכמים^צט עיסה חציה של ישראל וחציה של נכרי אסור לישראל לאפותה כולה ביום טוב אף שעושה ממנה ככר אחד ואופאו בבת אחת ונמצא שיש באפייה זו גם צורך אכילת ישראל אף על פי כן אסרו חכמים הואיל שבאפיית חציה של נכרי אין בה צורך לאכילת הישראל שהרי יכול לחלק עם הנכרי קודם האפייה ולאפות חלקו בלבדו אף כאן הואיל שבאפיית חתיכת החלה שבאותה מצה אין בה צורך לאפיית השאר של אותה מצה שהרי אף אם היה מפריש החלה מאותה מצה קודם אפייתה היתה אותה מצה נאפית יפה כל כך כמו שנאפית עכשיו עם החלה לפיכך היה ראוי לאסור לאפותה ביום טוב^ק אלא שהתירו חכמים כיון שאי אפשר בענין אחר^קא).

ואם שכח או עבר והפריש חלה מעיסה זו וקרא לה שם חלה לא יאפה חלה זו ולא ישרפנה אלא יטילנה^קב למים צוננים בשביל שלא תחמיץ^קג שהצוננים מעכבים אותה שלא תחמיץ^קד ולמוצאי יום טוב ישרפנה וכשרואה שהמים מתחממים קצת בעמדם בבית^קה יזהר להחליפם במים אחרים צוננים^קו דהיינו שישאב מים הללו מן הכלי שהחלה מונחת שם וישפוך לשם מים אחרים צוננים אבל לא יטלטל הכלי שהחלה מונחת בו כדי לשפוך מים הללו מתוכה שכלי זה נעשה בסיס לדבר האסור בטלטול^קז דהיינו החלה שהיא אסורה בטלטול לאחר שקרא לה שם כמו שיתבאר בסי' תק"ו^קח (עיין שם כל פרטי דין זה) אבל לכתחלה לא יקרא לה שם לחלה בעודה עיסה ולהטילה למים צוננין גזירה שמא לא יזהר יפה שיהיו המים צוננין^קט: