יח
יח במה דברים אמורים כשידוע לנו שמקצת המוכרי קמח שבעיר דרכם לרחוץ החטים תמיד קודם הטחינה ואף על פי שרובם אינן רוחצים מכל מקום כיון שאין אנו מכירים אותם שאינן רוחצין אסור לנו לילך אצלם לבתיהם וליקח מהם קמח כיון שהמוכרים הם קבועים בעיר כל אחד ואחד בביתו וכל הקבוע כמחצה על מחצהקכג וכן אסור לילך אצלם למקום שהן קבועין בשוק למכור שםקכד אבל אם אין ידוע לנו בודאי שמקצת מוכרי הקמח רגילין לרחוץ תמיד החטים אין זה נקרא איסור קבוע כיון שאינו איסור ברור ולפיכך הולכין אחר רוב מוכרי קמח שאינן רוחצין ומותר אפילו לילך לבתיהם ליקח מהםקכה ומכל מקום לא יקח מן הנחתומים שבודאי דרכם לרחוץ החטים אבל קמח של שאר ד' מיני דגן מותר ליקח מהם שאין דרכם לרחוץ אותםקכו.
וכן מותר ליקח אפילו קמח חטים מן בני הכפרים המביאים בכל יום קמח מן הכפרים לפי שאין דרכם לרחוץ החטיםקכז ואף אם ידוע לנו שמקצתם רוחצים החטים הרי פירשו ממקום קביעותם והולכין אחר הרוב שאינן רוחציןקכח וכן אפילו אחד ממוכרי קמח שבעיר שהביא קמח לבית הישראל מותר ליקח ממנו אם ידוע לנו שרוב המוכרים שבעיר אינן רוחצים החטים דכיון שפירש ממקום קביעתו אנו תולין לומר שהוא מן הרוב שאינן רוחציםקכט.
ומכל מקום אם מוכר סולת נקיה אסור ליקח אותה ממנוקל שבודאי נבללו החטים במים להסיר קליפתןקלא לעשות מהן סולת:
הערות
- קכג. שו"ת צמח צדק סי' לב. ח"י ס"ק טז. וכדלעיל סי' תלט ס"א וש"נ.
- קכד. פר"ח סוף ס"ד.
- קכה. צמח צדק שם. ח"י שם. וראה גם לעיל סי' לב סע"ה. מ"מ וציונים.
- קכו. צמח צדק וח"י שם.
- קכז. גמרא מ, א. ח"י שם.
- קכח. ח"י שם.
- קכט. פר"ח שם.
- קל. תרומת הדשן סי' קיט. ח"י ריש ס"ק טז.
- קלא. רש"י לו, א ד"ה לתיתה. רמב"ם פ"ה ה"ז. לבוש ס"ה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.