טו

טו ומהו שימור זה האמור בתורה הוא כשרואה אותה קרובה לבא לידי חימוץ ישמרנה וישתדל בה שלא תחמיץקה כגון מתחלת לישתה ואילך שכבר באו עליה מים והיא קרובה להחמיץקו אם לא ימהר להתעסק בה בידיםקז בלישתה ועריכתה ואפייתהקח צריך ישראל בן דעת להתעסק בעסקים הללו לשם מצה אבל לא נכרי ולא חרש שוטה וקטן כמו שיתבאר בסי' ת"סקט.

אבל קודם שבאו עליה מים דהיינו קודם הלישה אין צריך שישמור ישראל את הדגן או את הקמח שלא יבא עליהם מים אלא כל דגן שבא לפנינו ואין אנו רואין שום חשש חימוץ מותר לטוחנו לפסח וכן כל קמח הבא לפנינו ואין אנו רואין בו שום חשש חימוץ מותר ללוש ממנו אפילו מצת מצוה ואין חוששין שמא קמח זה בא מתבואה שנפלה מים עליה ונתחמצה כי אין מחזיקין איסור מספקקי כמו שיתבאר בסי' תס"זקיא:

הערות

  1. קה. גמרא מ, א (בעידנא דנחית לשימור).
  2. קו. רש"י שם ד"ה וממאי. וראה מ"מ וציונים.
  3. קז. רש"י מנחות נג, א ד"ה מנין לכל המנחות.
  4. קח. שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. מ"א רס"י תס.
  5. קט. סעיף א. וראה ארץ צבי ח"א סי' ה ד"ה והנה כ"ת. ח"ב סי' לה. מקראי קודש פסח ח"ב ע' טז.
  6. קי. טור בשם תשובת גאון (שערי תשובה סי' רצג). שבלי הלקט סי' רי. מ"א ס"ק ח. ט"ז ס"ק ג. וכדלעיל סי' תכט סי"ט וש"נ.
  7. קיא. סעיף יא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.