ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק גהלכות פסח:תנג דיני החטים וטחינתם למצות ובו ל"ג סעיפים:יב

יב

יב ואפילו חטה אחת שנפלו עליה מים ונתבקעה ואח"כ נתייבשה ונפלה לתוך כרי גדול של חטים אם אינו רוצה לטחנם קודם הפסח אסור להשהותם כדין יבש ביבש שנתבטל קודם הפסח כמו שנתבאר בסי' תמ"בפה כיצד יעשה אם יש הפסד מרובה או שעת הדחק יסיר חטה אחת מהכרי ויאכלנה או ישליכנה לאיבודפו קודם הפסחפז והשאר מותר לו אפילו לטחנם בתוך הפסח ולאכולפח לפי שיש כאן ב' ספיקות להקל שמא החטה שנאכלה או שנאבדה מן העולם היא היא החיטה המחומצת שנתערבה בכרי ואם תמצי לומר שאותה [חטה] עדיין היא מעורבת בכרי מכל מקום כשאוכל בפסח מצה הנעשית מחטים שבכרי יש להסתפק על כל חתיכת מצה שהוא בולע שמא אין בחתיכה זו כלום מאותה חטה המחומצת ואין באכילה זו שום איסור כלל ונמצא שעל כל חתיכת מצה שהוא בולע יש בה ספק ספיקא להקל ולומר שאין באכילה זו איסור כלל והקילו חכמים בספק ספיקא כזה לפי שמן התורה כבר נתבטל האיסור ברוב יבש ביבשפט (ואף על פי שבספק ספיקא כזה בשאר איסורים שאינם מתבטלים ברוב מדברי סופרים כגון חתיכת בשר טריפה והיא חתיכה גדולה וחשובה הראויה להתכבד בה לפני האורחים שנתערבה בהרבה חתיכות בשר כשרה ונאבדה אחת מהחתיכות שאף שמותר לו לאכול השאר בזה אחר זה משום שיש בכל חתיכה שאוכל בו ב' ספיקות להקל מכל מקום אסור לו לאכול חתיכה חתיכה לבדה אלא צריך שיאכל שתים ביחד בבת אחת דהיינו שיקח מעט מהחתיכה אחת ומעט מהחתיכה אחרת ויבלעם ביחד בבת אחת כדי שבבליעה זו יהיה בה בודאי היתר ברור שאחת משתיהן היא בודאי היתר ברור שהרי לא נתערבה אלא חתיכה אחת של איסור אבל כשאינו בולע אלא מחתיכה אחת בלבד יש לחוש שמא בליעה ואכילה זו היא כולה מהאיסור בלבד ואין בה מההיתר ולא רצו חכמים לסמוך על ב' ספיקות להקל בזה כמו שנתבאר ביו"ד סי' ק"יצ אף על פי כן כאן אין צריך לאכול ב' חתיכות מצה ביחד לפי שאף בחתיכה אחת שהוא בולע יש בה בודאי גם מההיתר שהרי לא נתערב בכרי אלא חטה אחת מחומצתצא לפיכך אם נתערבו בכרי כל כך חטים מחומצות עד שבחתיכת מצה שהוא בולע אין בה פי שנים כנגד החטים המחומצות כדי שיהיה בחתיכה זו היתר ברור כל כך כמו החשש איסור (מטעם שנתבאר ביו"ד שםצב) אין לו לכרי זה תקנה אפילו להשהותו עד לאחר הפסח אלא על דרך שנתבאר בסי' תמ"בצג:

הערות

  1. פה. סט"ו וסי"ח (בדליכא הפסד מרובה).
  2. פו. שבזה מבערו, כדלעיל סי' תמה ס"ג.
  3. פז. וראה לעיל סי' תמז סי"ד, שבתוך הפסח מותר רק אם נאכלה או נשרפה מעצמה. משא"כ כאן קודם הפסח. וראה לעיל סי"א, שכיון שכבר נתבטל ברוב אין זה מבטל איסור לכתחלה. וראה מ"מ וציונים.
  4. פח. ולענין שהיה, ראה לעיל סי' תמב סי"ז, שאפילו נותן חתיכה אחת לחבירו קודם הפסח מותר להשהותם בהפסד מרובה.
  5. פט. ש"ך יו"ד סי' קי ס"ק מו. ולענין שאר ספק ספיקא להתיר לאכלן בפסח, ראה לקמן סי' תסז ס"ח וס"י.
  6. צ. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ז, ובאר הגולה שם, בשם הרא"ש חולין פ"ז סי' לז. ש"ך שם ס"ק מח (לענין שלא לאכלה כולה אדם אחד).
  7. צא. ראבי"ה סי' תיב. מרדכי רמז תקסט בהג"ה. ב"ח סי' תסז ס"ג ד"ה כתב במרדכי. מ"א סי' ת[ס]ז ס"ק ד (ראה מ"א שם, לדידן דאוסר כולו, כדלקמן סי' תסא סט"ז. וראה הגהות רע"א שם).
  8. צב. ראה ש"ך שם ס"ק מז.
  9. צג. סעיף יז.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.