ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק גהלכות פסח:תמו מי שמוצא חמץ בתוך המועד ובו ח' סעיפים:ו

ו

ו ולענין הלכה במקום שנוהגין כסברא הראשונה אין למחות בידם אבל במקום שאין מנהג יש להחמיר כסברא האחרונהנג.

ומכל מקום יכול לומר לנכרי שישליכנה לנהר או לבית הכסאנד ואפילו בשבת יכול לומר כן רק שלא יעבירנה במקום שאסור לטלטל מן התורה ואפילו נתחמצה קודם שביטל חמצו בי"ד שאינו עובר עליו מן התורהנה מכל מקום מדברי סופרים מצוה לבערה וכבר נתבאר בסי' ש"זנו שכל דבר שאסור לעשותו בשבת מדברי סופרים מותר לנכרי לעשותו אם יש בו צורך מצוה *.

[* אבל לא יאמר לנכרי לפרר ולזרות לרוח אפילו ביו"טנז כיון שיש אומריםנח שיש בזרייה זו מלאכה גמורה מן התורה כמו שנתבאר בסימן שי"טנט עיין שם ואפילו נתחמצה בתוך הפסח שיש כאן מצות ביעור מן התורה אף על פי כן חכמים העמידו דבריהם ולא התירו לומר לנכרי לעשות מלאכה גמורה לצורך שום מצוהס ממצות התורה חוץ ממצות מילה כמו שנתבאר בסימן של"אסא.]

במה דברים אמורים ביו"ט ראשון שהוא מן התורה אבל ביו"ט שני של גליותסב שאינו אלא מדברי סופרים יש לסמוך על סברא הראשונה כשנתחמצה בתוך הפסחסג ויש בה כזיתסד שעובר בבל יראה ובל ימצא מן התורה ומכל מקום אם אפשר לו להשליכה לבית הכסא או לנהר לא ישרפנה ולא יזרנה לרוח כדי למעט בחילול יו"טסה וכן אם אפשר על ידי נכרי לא יעשה על ידי ישראלסו.

וכשהוא מבער על ידי נכרי לא יברך כיון שהוא בעצמו אינו מקיים המצוהסז ועכשיו אין נוהגין לבער על ידי נכרי אפילו לומר לו להשליכו לנהר ואפילו ביו"ט שני של גליות לפי שחוששין לסכנה שלא יאמר הנכרי כשפים הוא עושה ליסח:

הערות

  1. נג. כ"מ (אוצ"ל: ר"מ, ואולי שייך לכאן הציון דלקמן: שו"ת מהר"ם לובלין סוס"י כ). מ"א ס"ק ב ד"ה כתב הב"ח. ח"י סוף ס"ק ג.
  2. נד. מ"א ס"ק ב ד"ה ובשל"ה. ר"מ לובלין [אפשר דשייך לציון הקודם, וכדלעיל]. של"ה ריש מסכת פסחים (קמא, א) ד"ה ערב.
  3. נה. של"ה שם.
  4. נו. סעיף יב.
  5. נז. מ"א ס"ק ב ד"ה ונ"ל.
  6. נח. ירושלמי שבת פ"ז ה"ב (מט, סע"א). אור זרוע סי' נט. מהרי"ל הל' שבת (אות כו, ע' רטז). רמ"א סי' שיט סי"ז.
  7. נט. סעיף כט.
  8. ס. כדלקמן סי' תקפו סכ"ד. וראה גם לעיל סי' שו ס"ה וסי"ב וסכ"ד.
  9. סא. סעיף ז (שרק בזה סומכים על דעת המתירים אמירה לנכרי במקום מצוה).
  10. סב. ארחות חיים הל' חמץ ומצה סכ"ח. שו"ע ס"ב.
  11. סג. שיירי כנסת הגדולה הגה"ט אות א (ד"ה ויראה לי). ח"י סוף ס"ק ה.
  12. סד. משא"כ פחות מכזית, צריך כפיית כלי כדי לשורפה בחול המועד (מרדכי רמז תקלג, בשם ר"י, לפירוש שו"ת חכם צבי סי' פו ד"ה ומזה, וח"י סי' תמז ס"ק א, דמיירי בחטה עצמה). וכ"ה לעיל סי' תמד סוף סי"ט. אבל ראה לקמן סי' תסז סוף סכ"ח, שיעשה לה כמשפט שנתבאר כאן. וראה עיונים בשוע"ר ע' נג.
  13. סה. מ"א ס"ק ד. ח"י שם. וכ"ה לעיל ס"ה (לדעה הא').
  14. סו. ח"י שם.
  15. סז. ט"ז ביו"ד סי' [ק]כ ס"ק יז. ונתבאר לעיל סי' רסג קו"א ס"ק ג (ד"ה ואין).
  16. סח. מ"א ס"ק ב סד"ה ונ"ל. וכדלעיל סי' תלג סכ"ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.