יט
יט וכל זה כשיש בחטים הכשרים רוב כנגד החמוצים אבל אם היה שוה בשוה לדברי הכל אסור להשהותם בפסח* ואם (לא הוסיף עליהם כלוםקס ו)שכח והשהה אותם עד לאחר הפסח הרי הן אסורין בהנאה אלא אם כן פודה את האיסור שבהןקסא או שימכרם לנכרי חוץ מדמי איסור שבהן כמו שנתבאר למעלהקסב.
רק שיזהר לתקן בענין שלא יחזור הנכרי וימכרם לישראל אחרקסג דהיינו שיטחנם ויעשה מהם פת וימכור הפת לנכרי חוץ מדמי איסור שבו אם הוא מקום שנוהגין איסור בפת של נכרי ובמקומות שנוהגין היתרקסד צריך לחתוך כל הפת לחתיכות ואחר כך ימכרם לנכריקסה חוץ מדמי איסור שבהם שאסור ליקח מנכרי חתיכות פת כמו שנתבאר ביורה דעה סי' קי"בקסו וכן בכל מקום שנתבאר שלאחר הפסח הוא אסור באכילה ומותר בהנאה צריך ליזהר כשמוכרו לנכרי שימכרנו לו בענין שאין לחוש שמא יחזור הנכרי וימכרנו לישראל אחר ויאכלנו עיין סי' תס"זקסז:
[* ואסור להוסיף עליהם עוד חטים כשרים ולטחנן כדי שיתבטל החמץ בס' ויהיה מותר באכילה בפסח דכיון שלא נתבטל החמץ ברוב מאיליו הרי זה מבטל איסור בידים אבל מותר להוסיף עליהם ולטחנן כדי להשהותם עד לאחר הפסח ואין זה מבטל איסור כמו שנתבאר למעלהקסח.]
הערות
- קס. כדלעיל ס"ה, שמותר להוסיף כדי להשהותו.
- קסא. ט"ז סוס"י תמז ס"ק יח, דמהני אף בתערובת חד בחד.
- קסב. סעיף ג.
- קסג. הגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה. הובא בב"י סוס"י תמז. מ"א סי' תמז ס"ק מה. וראה גם לקמן סי' תמז ס"א, ולקמן סי' תסז ס"ב וש"נ.
- קסד. ראה שו"ע יו"ד סי' קיב ס"ב. לעיל סי' שכה ס"ו וש"נ.
- קסה. מרדכי ע"ז רמז תתל. שו"ע שם סי"א. וראה גם לקמן סי' תמה ס"ט.
- קסו. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם סי"א.
- קסז. סעיף ב וש"נ.
- קסח. סעיף ה. ובכת"י: בשם הב"ח והפר"ח.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.