יד

הערות

1. קיט. ואם לא נתבקעו, יתבאר לקמן סי' תסז ס"ז.
2. קכ. ראה לקמן סי' תסז ס"א (שכשנתבקע הוא חמץ גמור) וס"ד (שכשלא נתבקע אינו ניכר). וראה גם לקמן סי' תנג סי"א.
3. קכא. אפילו אינו חד בתרי (ש"ך יו"ד סי' קט ס"ק ו). וכ"ה לקמן סי' תמז סס"א. סי' תנג סי"א. סי' תנה סכ"ח. סי' תסז ס"ז.
4. קכב. כל בו סי' מח (ח, ג). ב"ח סי' תסז ס"ה ד"ה עוד במרדכי. מ"א סי' תסז ס"ק ד ד"ה כתב הב"ח. ודעה הב' – לקמן סי"ח. וראה בנעתק שם מכת"י.
5. קכג. מ"א סי' תמז ס"ק יא .
6. קכד. רא"ש חולין פ"ז סי' לז. טור ורמ"א יו"ד סי' קט ס"ב.
7. קכה. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם שיש לסמוך עליהם במקום הפסד.
8. קכו. כדלקמן סי' תמז סכ"ב וש"נ.
9. קכז. כדלקמן סי' תמז ס"א וקו"א שם ס"ק א.
10. קכח. ראה קו"א ס"ק י (ד"ה וכל זה), דהיינו כיון שכל האיסור בזה הוא רק מטעם חוזר וניעור, שמשום זה אין איסור להשהותו, כדלקמן סי' תסו סי"א. משא"כ תערובת משהו בתוך הפסח, שאסור להשהותו אף שלא נאסר אלא מחומרת חמץ בפסח, כדלקמן סי' תמז ס"א וש"נ.
11. קכט. שלענין זה שייך הטעם האמור ברא"ש שם, שע"י הביטול נהפך האיסור להיות היתר. משא"כ כשנעשה התערובת בתוך הפסח גם הרא"ש מודה שלא נהפך להיתר, וגם בלא החומרא של חמץ בפסח אסור לבשלו ולאכלו יחד.
12. קל. סעיף יח.