ז
ז וכל זה כשיש בתערובת ממשות החמץ אלא שנבלל יפה יפה ואינו ניכר אבל אם אין ממשות החמץ כלום בתוך התערובת אלא טעמו בלבד כגון תבשיל שנתבשל בכלי אחד עם חמץ וקיבל טעם החמץ ואין בו כלום מממשומא אע"פ שאסור לאכלו מן התורהמב אין צריך לבערו מן התורה שהרי נאמר לא יראה לך וטעם חמץ זה המובלע בתבשיל <(ו)> אינו נראה לךמג*.
[* מה שאין כן כשיש ממשות החמץ בתוך התערובת הרי גוף החמץ נראה לעין אלא שאין מכירין אותומד מחמת שנשתנית צורתו על ידי התערובת.]
ומכל מקום מדברי סופרים אסור לקיימו בפסחמה אפילו יצניענו בחדר מיוחד שאינו רגיל לילך לשםמו גזירה שמא ישכח על איסור חמץ שהרי רגיל בו כל השנה וילך ויאכלנומז.
ואם שכח ולא ביערו בערב פסח ונזכר בתוך הפסח צריך לבערו מן העולם לגמרימח אבל לא יברך על ביעור זה כיון שאין צריך לבערו <(ז)> רק משום חשש תקלה שמא יאכל ממנו אבל הביעור מצד עצמו אין בו מצוה לא שייך לברך על מצות ביעורמט.
ואם עבר עליו הפסח ולא ביערו הרי הוא מותר בהנאה דכיון שלא עבר על איסור של תורהנ במה שהשהה אותו עד לאחר הפסח לא קנסוהו חכמים לאסרו בהנאהנא ואף באכילה יש להתיר אם הוא בענין שיש הפסד מרובהנב אף אם לא נאסור אותו אלא באכילה ואם אין בו הפסד מרובה אף אם נאסור אותו בהנאה טוב להחמיר ולאסור אף בהנאה כדי לחוש לדברי האומריםנג שכל תערובת שיש בו טעם חמץ כשם שאסור מן התורה לאכלו בתוך הפסח כך הוא חייב לבערו מן התורה ולפיכך אם עבר עליו הפסח ולא ביערו הרי הוא אסור בהנאה כי אם על ידי פדיון או שימכרנו לנכרי חוץ מדמי טעם חמץ שבונד דכיון שעבר על איסור של תורה קנסוהו חכמיםנה:
הערות
- מא. ראה מ"מ וציונים.
- מב. לכל השיטות, חוץ משיטת הרמב"ם וסיעתו, שיתבארו בקו"א ס"ק ו.
- מג. מ"א רס"י תנא, בשם הראב"ן פסחים (קס, א), לחלק בין תערובת לבין בלוע בכלי (וכדלקמן סי' תמז ס"ג). ח"י ס"ק א, אף לענין טעמו ולא ממשו. וראה קו"א ס"ק ו, שכן אפשר לומר לכל השיטות, חוץ משיטת ר"ת וסיעתו, שנתבארו שם. וראה יגדיל תורה (נ.י.) כ ע' תעה. וראה לקמן סי' תמו קו"א ס"ק א ד"ה והנה, שלדעת הסוברים (שם ס"ג) שפחות מכזית אין צריך ביעור, גם כאן אין צריך ביעור מטעם זה.
- מד. ראב"ן ומ"א שם.
- מה. ח"י שם.
- מו. כדלעיל סי' תמ קו"א ס"ק יא בסוף ההג"ה, שמחיצה אינה מועלת אלא בשל נכרי (או בכלים, כדלקמן רס"י תנא).
- מז. כטעם הב' דלעיל סי' תלא ס"ד. וראה לקמן ס"כ דהיינו אפילו במקום שאין אסור לאכלו אלא מדרבנן, וש"נ.
- מח. ח"י שם. וכ"ה לקמן סי"ג וס"כ.
- מט. כדלעיל סי' תלה ס"ד (לגבי ביעור שלאחר הפסח, מטעם שמא יבוא לאכלו). לקמן סי' תמו קו"א ס"ק א. וראה גם לקמן סי"ג וס"כ.
- נ. ראה קו"א ס"ק ט, דהיינו שאין לו עיקר מן התורה (משא"כ לעיל ס"ג וס"ו ולקמן ס"י).
- נא. ח"י שם. וראה לקמן סי"ג, שמטעם זה לא נאסר אף באכילה. וראה לקמן ס"כ, שנאסר עכ"פ באכילה.
- נב. הטעם שתלוי בהפסד מרובה נתבאר בקו"א סוף ס"ק ו.
- נג. עולת שבת ס"א (הובא בח"י ס"ק א). אליה זוטא ס"ק א. וראה קו"א ס"ק ו, שמחלוקת זו היא רק לשיטת רבינו חיים וסיעתו (דקיי"ל כוותיהו) ולשיטת הרשב"א וסיעתו, משא"כ לשיטת ר"ת וסיעתו בודאי חייב לבערו מן התורה, ולשיטת הרמב"ם וסיעתו גם באכילה אינו אסור אלא מדרבנן.
- נד. כדלעיל ס"ג (אף בנתערב ממשות החמץ), וש"נ. וראה לקמן סי' תמז סס"א, כשאין טעם החמץ משבח את המאכל שנפל לתוכו ואין הנכרי מוסיף דמים בעד הטעם. וראה תהלה לדוד ח"ג סי' לו ס"ק ז. הערות לשו"ע אדה"ז הל' פסח.
- נה. כדלקמן סי' תמח ס"א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.