טז
טז ישראל שנתן חמצו לנכרי במתנה על תנאי שהתנה עמו אם לא אעשה לך דבר פלוני לזמן פלוני יהיה כל החמץ קנוי לך מעכשיו אע"פ שכבר הגיע הזמן קודם הפסח ולא עשה אותו דבר וכבר נחלט החמץ להנכרי מכל מקום כיון שבדינינו לא זכה הנכרי בחמץ הזה שהרי אסמכתא בעלמא היא זו שסמך הישראל בדעתו שבודאי יוכל לעשות לו אותו דבר לזמן פלוני ועל סמך זה נתן לוצד ואסמכתא אינו קונה במתנה אע"פ שאמר לו מעכשיו יהא שלך שאין אמירת מעכשיו מועלת להוציא מדין אסמכתא אלא לגבי משכון בלבד מטעם שנתבאר בחושן משפט סי' ר"זצה ולפיכך חמץ זה הוא לאחר הפסח אסורצו בהנאה דהיינו שאסור לכל אדם לקנותו מהנכרי שהרי ישראל בעל החמץ עבר עליו בבל ימצאצז אם לא חזר ונתנו לנכרי במתנה גמורה קודם הפסח בלי שום תנאי ועל דרך שנתבאר למעלהצח.
ואם החמץ הוא עדיין ברשות הישראל שלא נתנו עדיין ליד הנכרי אסור לו ליתנו לו כדין כל איסורי הנאה שאסור ליתן אותו לנכרי אבל אם כבר נתנו ליד הנכרי קודם הפסח אע"פ שהוא אסור בהנאה לאחר הפסח אף על פי כן אין הישראל מחוייב לפדותו מהנכרי כדי לבערו מן העולם שהרי אין מגיע לו שום הנאה ממה שחמצו נחלט ביד הנכרי כיון שלא נתנו לו בעד חובו אלא בתורת מתנהצט:
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.