י
י ישראל שהלוה לנכרי ומשכן הנכרי את חמצו ביד הישראלסב ואמר לו אם לא אפרע לך לזמן פלוני יהא חמץ זה קנוי לךסג מעכשיוסד והגיע הזמן ולא פרעו אף על פי שלא הגיע הזמן עד לאחר הפסחסה וכל ימי הפסח היה החמץ באחריות הנכרי שהתנה עמוסו הישראל שאף אם יגנב ממנו או יאבד לא יפסיד את חובו בשביל כך הרי חמץ זה אסור בהנאה אפילו היה מונח כל ימי הפסח בבית הנכרי בעליוסז שחזר הישראל והפקידו אצלוסח אף על פי כן כיון שהגיע הזמן ולא פרעו הרי נקנה החמץ להישראל למפרע קודם הפסח משעה שמשכן אצלו הנכרי ואמר לו מעכשיו יהא שלך אם לא אפרע לך לזמן פלוני הרי זה כחמצו של ישראל המופקד ביד נכרי כל ימי הפסח (שהוא אסור בהנאה כמו שנתבאר בסי' ת"מסט) לפיכך חייב הישראל לבער זה החמץ בערב פסח כחמץ שלו ממשע שמא לא יפרע לו הנכרי בזמנו ונמצא שלמפרע היה החמץ שלו ועבר עליו בבל ימצאעא:
הערות
- סב. משנה דף ל ע"ב . טור ושו"ע ס"ב.
- סג. ולא משועבד לך. כדלעיל רס"ב וש"נ. וראה פס"ד צמח צדק יט, א.
- סד. ברייתא וגמרא לא, ב (כחכמים דר"מ שישראל מנכרי אינו קונה משכון). טור ושו"ע שם.
- סה. רש"י שם ד"ה הגעתיך. רא"ש פ"ב ס"י (לענין רישא, כדלעיל ס"ב, וכ"ש הכא). מ"מ פ"ד ה"ה (בשם רוב האחרונים, לענין רישא כנ"ל). טור ושו"ע שם.
- סו. וכ"ה לעיל ס"ב – שהתנה, אבל מן הסתם האחריות היא על המלוה כשהמשכון אצלו ואמר מעכשיו. וראה לקמן סי"ב, שאם לא אמר מעכשיו אין האחריות מן הסתם על המלוה אפילו כשהמשכון אצלו. וראה לעיל ס"ז, שאם לא נתן את המשכון לידי המלוה אזי מן הסתם נשאר האחריות על הלוה (אפילו אמר מעכשיו).
- סז. ראש יוסף ס"ק ג. ח"י ס"ק ו.
- סח. רז"ה בהמאור פ"ב (ט, ב; כשלא אמר מעכשיו רק הרהינו ואחריות על הישראל, שאינו עובר כשהחזירו לרשות הנכרי). ח"י שם (שאין צריך הרהינו אלא בשביל קנין, וכדלקמן סי"ב).
- סט. סעיף א.
- ע. ב"ח ס"ג ד"ה ומ"ש וישראל. ט"ז ס"ג. ח"י ס"ק ז. פר"ח סי' תמח ס"ג ד"ה ומ"ש אבל מתנה (כיון שאינו בידו, משא"כ לעיל ס"ב). וראה גם לקמן שם סכ"ד.
- עא. רש"י לא, ב ד"ה הגעתיך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.