ט
ט ואם הקנה הישראל את החמץ להנכרי קודם הפסח בקנין גמור המועיל להקנותו להנכרי את החמץ שיהיה קנוי לו לחלוטין אף כשהוא מונח עדיין ברשות הישראלמח כגון שהקנה לו על ידי <(ג)> קנין סודרמט או אגב קרקענ (כמ"ש בחושן משפט סי' קצ"הנא ור"הנב ור"בנג וע"ש בסי' קצ"דנד) הרי דינו כאלו לא היה חמצו של הישראל מעולם כיון שכבר נקנה להנכרי לחלוטין קודם הפסח.
ולפיכך אע"פ שבשעה שהלוה לו הנכרי אמר לו הישראל אם לא אפרע לך לזמן פלוני תגבה ממני חובך מאותו זמן ואילך והמותר יהיה שלינה ולא הגיע זמן עד לאחר הפסח וכשהגיע זמן פרע לו חובו ונתרצה הנכרי להניח לו חמצו הרי חמץ זה מותר בהנאהנו כיון שלא עבר עליו הישראל כלום שהרי כבר הקנה אותו להנכרי בקנין גמור קודם הפסח בעד פירעון חובו אם כן כבר נסתלק ממנו ה[ישראל] מכל וכל ושוב אין אחריות החמץ מגניבה ואבידה באונס על ישראל מן הסתםנז אלא אם כן קיבל עליו בפירוש אחריות החמץ מגניבה ואבידה באונס דאז נאסר החמץ בהנאה כשאר חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח כמו שנתבאר בסי' ת"מנח.
ואם התנה הישראל עם הנכרי שלא יתחייב באחריות משעה שהקנה לו ואילך אפילו מגניבה ואבידה מחמת פשיעהנט שלא ישמרנו יפה כדרך השומרים אפילו לכתחלה מותר לו להשהות חמץ זה בתוך ביתוס רק שיזהר לעשות לפניו מחיצה גבוה י' טפחים כמו שנתבאר בסי' ת"מסא ע"ש:
הערות
- מח. פסקי ריא"ז פ"ב ה"ג אות א. שלטי הגבורים (ט, סע"ב). מ"א ס"ק א.
- מט. מ"א שם. וראה קו"א ס"ק ג.
- נ. ראה גם לקמן סי' תמח סי"א. סדר מכירת חמץ.
- נא. דיני קנין סודר.
- נב. אולי הכוונה לסי"ב, שהמוכר מחמת אונס דנפשיה זביניה זבינא.
- נג. דיני קנין אגב.
- נד. דיני קנין בנכרי.
- נה. שאז אין בזה אסמכתא, כדלעיל ס"ה.
- נו. ראה גם לעיל ס"ו (בהרהינו).
- נז. משא"כ לעיל ס"ז, שעדיין לא הקנה לנכרי לחלוטין ולכן מן הסתם נשאר האחריות על הישראל.
- נח. ס"ט-י.
- נט. משא"כ כשלא התנה - ראה לקמן סי"ד ולעיל סי' תמ קו"א ס"ק ו, שלכתחלה יש לחוש לדעת האומרים דשומר חנם חייב בפשיעה אף בשל נכרי.
- ס. שבזה מודה גם הדעה הב' דלעיל שם סי"ג, ומותר אף לכתחלה כדלעיל שם סט"ז. וכ"ה לקמן סט"ו.
- סא. ס"ה וש"נ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.