ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק גהלכות פסח:תמא דין מי שהלוה על חמץ ובו ט"ז סעיפים:ו
ו
ו ואם הקנה <(ב)> הישראל את החמץ הזה לנכרי קודם הפסח בקנין גמור המועיל שיהיה כולו חלוט לו בעד חובו ולא יכול לפדותו ממנו בעל כרחו לעולםלד כגון שאמר לו קודם הפסח כל חמצי שתחת ידך הריני נותנו לך במתנה גמורה או במכירה בעד המעות שהלוית לי או שאמר לו יהא כולו שלך בעד חובי שבאמירה זו נקנה כל החמץ להנכרי אף שהוא יותר מכדי חובו כמו שנתבאר בחושן משפט סי' ע"גלה לפיכך אפילו אם לא הגיע זמן פרעון עד לאחר הפסח והלך הישראל בעל החמץ ופדה חמצו מיד הנכרי שנתרצה להחזירו לו הרי חמץ זה מותר אפילו באכילה שהרי כל ימי הפסח היה קנוי להנכרי לחלוטיןלו:
הערות
- לד. שזה מועיל אפילו כשהחמץ מונח ברשות הישראל, כדלקמן ס"ט. וכשהוא ברשות הנכרי מועיל אפילו כגון כו'. וראה תהלה לדוד ח"ג סי' לב אות ד, וסי' לג אות ג.
- לה. ראה רמ"א שם סי"ז (שדוקא בדחקו המלוה יכול לחזור בו). וראה גם שו"ע סי' עב סכ"ו וש"ך שם ס"ק קיד. שו"ע סי' שלו ס"ב וש"ך שם ס"ק ה (שגם בזה י"א שכשהוא ברשותו סגי באמירה). וראה גם לקמן סוף סי"ב.
- לו. וכדלקמן סי' תמח ס"ו. וראה גם לקמן ס"ט (בלא הרהינו).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.