ד
ד אבל אם לא אמר לו הישראל מעכשיו יהיה כולו שלך אלא משכנו אצלו בסתם ואמר לו אם לא אפרע לך לזמן פלוני יהיה כולו שלךכא אע"פ שכבר הגיע זמן הפרעון קודם הפסח ולא פרע לו ונמצא שכבר נחלט החמץ להנכרי קודם הפסח שהרי אף אם הישראל רוצה לפדותו מיד הנכרי לאחר שעבר הזמן אינו יכול להוציאו ממנו בעל כרחו בדיניהם מכל מקום כיון שבדיני ישראלכב יכול לפדותו אף לאחר הזמן דכיון שלא אמר לו מעכשיו יהא שלך הרי זה אסמכתא בעלמאכג * ונמצא שחמץ זה אינו קנוי להנכרי מדין תורה שהרי הישראל יכול לפדותו ממנו לעולם ואין לו בו אלא שיעבוד על חובוכד וגוף החמץ הוא של ישראל שהנכרי אין קונה משכון מישראלכה.
[* פירוש שסמך בדעתו שבודאי יפדנו ממנו בזמנו ועל הסמך זה אמר שאם לא יפדנו בזמנו יהא קנוי לו לחלוטין ואם היה יודע שלבסוף לא יהא סיפק בידו לפדותו בזמנו לא היה אומר לו כך ונמצא שהקנאתו היתה בטעותכו ומעולם לא גמר בלבו להקנותו לו לחלוטין משא"כ כשאמר לו מעכשיו בודאי גמר בלבו להקנות לו אם לא יפדנו בזמנו מטעם שנתבאר בחושן משפט סי' ר"זכז עיין שם.]
לפיכך חמץ זה לאחר הפסח הוא אסור בהנאה לכל אדם מישראלכח דהיינו שאסור לכל אדם לקנותו מן הנכרי שהרי הישראל בעל החמץ עובר עליו בבל ימצאכט והרי דינו כשאר חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אבל ישראל בעל החמץ חייב לפדותו מהנכרי ולבערו מן העולם לגמרי שהרי הוא חייב להנכרי מעות ועל ידי חמץ זה האסור בהנאה שנחלט ביד הנכרי הוא נפטר מחובו נמצא שהוא פורע חובו מאיסורי הנאהל:
הערות
- כא. רמב"ם פ"ד ה"ה. מ"א ס"ק ב (בשם מ"מ שם), שכ"ה דעת רוב ה אחרונים , וכ"ה משמעות שו"ע ס"א.
- כב. ראה לקמן סי"ג וקו"א ס"ק ה, מתי דיינינן ליה בדיניהם ומתי בדיני ישראל.
- כג. פר"ח ס"א ד"ה והרא"ש. ח"י ס"ק ג. וראה לקמן הל' הלואה סכ"ד שגם בישראל מישראל יש חילוקי דעות אם יש במשכון דין אסמכתא (אלא שלכל הדעות עובר בפסח, מטעם האמור לעיל ס"א). וראה לקמן קו"א ס"ק ה, שגם בנכרי מישראל יש מחלוקת אם יש במשכון דין אסמכתא (אלא שבזה קיי"ל כהרמב"ם וסיעתו דהוי אסמכתא). וראה לקמן סי"ב, ולקמן הל' הלואה שם, שאם אומר מעכשיו לא הוי אסמכתא לדברי הכל. וראה חקרי הלכות ד סח, א.
- כד. רמב"ן במלחמות (ט, ב).
- כה. גמרא לא, ב.
- כו. רש"י סנהדרין כד, ב ד"ה אסמכתא. רמ"א סי' תקסב סי"ג. וכ"ה לקמן סט"ז. הל' הלואה סכ"ד. הל' עדות ושטרות ושלישית סמ"א.
- כז. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע ורמ"א שם ס"ט, וש"ך שם ס"ק יז-ח.
- כח. מ"א ס"ק ג.
- כט. כדלעיל סי' תמ ס"א, בהפקיד חמץ ביד נכרי (ואין הנכרי מתכוין להקנות לו המקום שהחמץ עליו). הגהת מהרי"ל (כתי"ק): כלומר מד"ס, כיון שלא השאיל לו כו'. עי' סי' תמ ובקו"א שם [ס"ק א-ב].
- ל. מ"א שם (שמסתפק בזה. ראה קו"א ס"ק ב). ח"י ס"ק ד (שראוי להחמיר). וראה לעיל סי' תמ קו"א ס"ק יג. וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) נג ע' רלג.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.