ב
ב נכרי שהלוה לישראל ונתן לו הישראל משכון של חמץט ואמר לו מעכשיוי יהא כל חמץ זה שלךיא במתנהיב או במכירהיג גמורה בעד המעות שנתת לי אם לא אפרע אותה לך לזמן פלוני אף על פי שהתנהיד עמו הנכרי שאם יגנב ממנו המשכון או יאבד לא יתחייב באחריותו ונמצא שכל זמן שלא פרע לו הוא באחריות הישראלטו אף על פי כן כשיגיע הפסח אין הישראל צריך לפדותו מהנכרי כדי לבערו אף על פי שזמן הפרעון שקבע לנכרי הוא לאחר הפסחטז וכל ימי הפסח עדיין החמץ הוא באחריות הישראל מכל מקום אם עכשיו בזמן ביעור חמץ דעת הישראל הוא שלא לפדות חמצו מיד הנכרי בזמן שקבע לו לפדותו ממנויז נמצא שלמפרע היה כל החמץ של הנכרי משעה שמשכנו בידו ואילך שהרי אמר לו הישראל מעכשיו יהיה כולו שלך אם לא אפדנו ממך בזמן פלוני ולפיכך הרי זה דומה למקבל עליו אחריות על חמצו של נכרי המונח בביתו של נכרייח שאינו עובר עליו כלום כמו שנתבאר בסימן ת"מיט:
הערות
- ט. משנה דף ל ע"ב . טור ושו"ע ס"א.
- י. גמרא דף לא ע"ב . טור ושו"ע שם.
- יא. רש"י שם ד"ה לא קשיא. רמב"ן במלחמות שם (ט, סע"ב). טור ושו"ע שם. ב"ח ריש הסימן. וראה לקמן ס"ז וש"נ (אם סגי בקנין מעות שנתן לו) וקו"א ס"ק ד (דהיינו בקנין משיכה).
- יב. ראה מ"א ס"ק ג ד"ה אבל.
- יג. רמב"ן שם. ב"ח שם. וראה מ"מ וציונים.
- יד. וכ"ה לקמן ס"י – שהתנה, אבל מן הסתם האחריות היא על המלוה כשהמשכון אצלו ואמר מעכשיו (ראה הטעם ביד אפרים על מג"א ס"ק ג). וראה לקמן סי"ב, שאם לא אמר מעכשיו אין האחריות מן הסתם על המלוה אפילו כשהמשכון אצלו. וראה לקמן ס"ז, שאם לא נתן את המשכון לידי המלוה אזי מן הסתם נשאר האחריות על הלוה (אפילו אמר מעכשיו).
- טו. דהוה ליה כמקבל אחריות חמצו של נכרי בביתו של נכרי. ראה מ"א ס"ק ג ד"ה קשה. לעיל סי' תמ קו"א ס"ק י.
- טז. כדעת הראב"ד פ"ד ה"ה. ובמ"מ שם שכן דעת כל האחרונים. שו"ע שם.
- יז. ט"ז ס"ק ב. ח"י ס"ק א. פר"ח ס"א וסי' תמח ס"ג ד"ה ומ"ש אבל מתנה. וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' מה סוף אות ד.
- יח. מ"א ס"ק ג ד"ה קשה.
- יט. סוף סי"א. וראה קו"א שם ס"ק י.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.