יא

הערות

1. עה. ברייתא ו גמרא ו, א. וראה לעיל סי' שצז סי"ט.
2. עו. ט"ז ס"ק ב (שזה לא מהני גם לדעה זו). וראה חקרי הלכות ח"ג סד, א.
3. עז. פר"ח. ח"י .
4. עח. טור. ר"ת בתוס' ו, א ד"ה יחד. שו"ת ה רשב"א סי' קעז. רמב"ן הובא במ"מ פ"ד ה"ב. ר"ן (ב, ב) ד"ה גרסי' בגמ'. רא"ש פ"א סי' ו. וראה קו"א ס"ק ה, שכ"ה גם דעת הרי"ד וריא"ז. דעה הב' נתבארה לקמן סי"ג, וההכרעה – סט"ז.
5. עט. רז"ה בהמאור פ"ב (ט, ב): בשיחד להנכרי בית כל ימי הפסח אע"ג דקביל אחריות אי נמי כגון שהחזירו ישראל לרשותו של נכרי כל ימי הפסח שאין אחריות עליו (הרי שכשהישראל החזירו לא מהני יחד אלא כשהאחריות על הנכרי). וראה קו"א.
6. פ. ב"ח ס"ג ד"ה ויראה לי. שיירי כנה"ג הגה"ט. רמב"ן הובא ב מ"מ שם (ראה קו"א ההוכחה מדבריהם).
7. פא. אף שלא קנה ממנו ויכול לחזור בו (ראה קו"א ס"ק ה), ומכ"ש אם השכיר לנכרי החדר (ראה לקמן סי"ג – שגם זה תלוי במחלוקת זו).
8. פב. רש"י שם ד"ה שאין מצוי בידך. ראה קו"א ס"ק ה.
9. פג. מ"מ שם. וראה קו"א ס"ק ד.
10. פד. סעיף ה וש"נ.
11. פה. גמרא ו, א. וראה רשימות שיעורים סי' יח הערה 3.
12. פו. תוס' שם ד"ה יחד (לרב פפא).
13. פז. סעיף א.
14. פח. ר"ן שם (ב, ב) ד"ה ומיהו (לשיטתו לענין מד"ס).