ז

ז המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק^מו דהיינו שהתנה עמו בפירוש על מנת שהוא בדוק^מז ונמצא שאינו בדוק אף על פי שהשכיר לו ביום י"ד ונמצא שכבר נתחייב המשכיר בבדיקה אפילו הכי אם אומר המשכיר איני רוצה לעשות מצוה או שאינו לפנינו שהלך לדרכו^מח חייב השוכר לבדוק ואינו יכול לחזור ממקחו ולומר שמקחו היה בטעות אפילו אם הוא מקום שאין נוהגין שם לבדוק כל איש בביתו אלא שוכרין להן אנשים אחרים שיבדקו להם^מט ונמצא ששוכר זה יש לו מזה הפסד ממון שיצטרך לשכור מי שיבדוק לו בית זה אף על פי כן אינו יכול לחזור בו לפי שודאי בדעתו היה שאף אם לא יהיה בדוק יתקיים המקח שמן הסתם נוח לאדם לעסוק במצות בין בגופו <(ד)> בין בממונו ומה שחזר בו עכשיו הוא מפני דבר אחר.

ויש אומרים^נ שמכל מקום חייב המשכיר להחזיר מה שיצטרך להוציא שכר בעד הבדיקה הואיל והתנה עמו בפירוש שיהא בדוק ואע"פ שדעתו היה שאף אם לא יהיה בדוק יתקיים המקח מכל מקום לא היה בדעתו למחול שכר הבדיקה שאין נוח לאדם לעשות מצוה בגופו או בממונו אלא במקום שאין חסרון כיס כגון לברך על טלית שלו אבל בחסרון כיס אין נוח לו כלל^נא.

ולענין הלכה יכול המוחזק לומר קים לי כסברא הראשונה^נב: