ה
ה ואפילו עיר שהיתה של רבים מעולםמט אם היא מוקפת חומה גבוה י' טפחים ויש לה דלתות להתיר רשות הרבים שבתוכהנ אין מערבין אותה לחצאיןנא לארכה דהיינו שמבואות שבצד זה של רשות הרבים יערבו עירוב אחד והמבואות שבצד הב' יערבו עירוב אחדנב ואפילו בני צד האחד רוצים ליתן כל רשות הרבים לצד הב' שהם ישתמשו בה בשבת מבתיהם ולא הם אין זה מועיל כלום שהרי גם הם צריכים לעבור ברשות הרבים בשבת ואוסרים אותה על בני צד הב' בדריסת רגלםנג והוא הדין אפילו בני מבוי אחד אין יכולים לחלוק המבוי לארכו שבני צד זה יערבו לעצמן ובני צד זה לעצמן כיון ששניהם עוברים בו בשבת ואוסרים זה על זה בדריסת רגלםנד כל שלא סילקו עצמן מתשמיש דהיינו שיבנה כל אחד איצטבא על פתח חצרו כמו שנתבאר בסי' שפ"ונה.
אבל יכולים לחלוק העיר לרוחבנו דהיינו שב' הצדדים של רשות הרבים שאצל פתח זה מערבין לעצמן וב' הצדדים שאצל פתח השני מערבין לעצמןנז.
ובלבד שיעשו צורת פתח באמצע רשות הרבים או באמצע המבוי במקום שמתחלקים בעירובן כדי לחלוק רשות זו מזונח שלא תהא כל אחת פרוצה במילואה למקום האסור להנט שהרי אלו אסורים להשתמש מבתיהם לכאן ואלו אסורים לכאן כיון שלא עירבו יחדס ואם אמצע המבוי או אמצע רשות הרבים במקום שמתחלקים שם אינו רחב יותר מעשר אמות די בפס רחב ד' טפחים או ב' פסין של ב' משהוייןסא שהם מועילים לחלק רשויותסב כמו שנתבאר בסי' שס"גסג אבל איצטבא אינה מועלת במקום דריסת הרביםסד.
(וכשעשו צורת פתח או ב' פסין משהויין או פס ד' ונחלקו רשות זו מזו אזי אע"פ שעוברים זה על זה בשבת אין בכך כלוםסה מפני שזה דומה לב' חצרות זו לפנים מזוסו שפנימית שהיא רגל המותרת במקומה אינה אוסרת על החיצונה בדריסת רגלה בלבד בלא תשמישסז הואיל ועיקר תשמיש החיצונה הוא לבני החיצונהסח ואע"פ שהפנימית יש לה ג"כ רשות להשתמש בה בחול מ"מ כיון שעכשיו בשבת מסתלקת היא מלהשתמש בחיצונה מפני שלא עירבה עמה הרי זה מועיל לשלא תאסר על החיצונה בהעברה ברגל בלבד הואיל ואין תשמיש החיצונה שוה לשניהם אלא הוא לבני החיצונה יותר מלבני הפנימית כמ"ש בסי' שפ"וסט אף כאן כיון שנחלקו רשויות ובני רשות זו סילקו עצמן להשתמש ברשות זו בשבת הרי זה מועיל הואיל ואינן שוות לשניהם שכל אחת היא צריכה לאותם הדרים שם ואינה צריכה כל כך להדרים אצל רשות השניה שהרי יש להם רשות שלפניהם שיכולים להשתמש בה כל חפצם ויש להם ג"כ פתח לצאת בו אם ירצו לפיכך אין אותם שאין דרים שם אוסרים על הדרים שם בדריסת רגלם בלבד.
ואפילו מבוי שאין לו אלא פתח אחד וחלקוהו לרחבו בצורת פתח או בפסין אין הפנימים אוסרים על החיצוניםע כמ"ש בסי' שס"געא מפני שדומה לב' חצרות זו לפנים מזו שתשמיש החיצונה אינו שוה לשניהם.
משא"כ כשחלקוהו לארכו שתשמיש המבוי שבאמצע הוא שוה לבני ב' הצדדיםעב לכן הם אוסרים זה על זה אפילו בדריסת רגל בלבד אע"פ שסילקו עצמן מתשמיש מחמת שלא עירבו עד שיעשו סילוק במעשה דהיינו איצטבא על פתח כל חצר וחצר כמו שנתבאר בסי' שפ"ועג).
וכן כשעושין שיור לעיר של רבים אם השיור אינו מבוי שלם אלא משיירים מקצתו בלבד שמערב לעצמו צריכים לחלוק שם רשויות בצורת פתח או בפסין אם אינו רחב יותר מעשרעד.
ואפילו בעיר של יחיד מועילים פסין וצורת פתח לחלוק רשויות שיערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן אף על פי שהורגלו כבר לערב יחד שיתוף אחדעה.
אבל לחי וקורה שבפתחי המבואותעו אף על פי שהם מועילים להכשיר המבואותעז אינן מועילים לחלקם ולסלקם זה מזה לענין עירוב שיערבו אלו לעצמן ואלו לעצמןעח בעיר של יחידעט או אפילו בעיר של רבים לענין שאם מבוי אחד לא שיתף אפילו לעצמו שלא יאסור על כולםפ בלא איצטבאפא:
הערות
- מט. עי' טור ומ"א ס"ק ד (שמשמע מרא"ש וטור שגם בעיר של רבים צריך היכר).
- נ. ראה מ"מ פ"ה הי"ט. שו"ע ס"ה. וכדלעיל ריש ס"א. וכדלעיל סי' שסד ס"ד שרה"ר גמורה ניתרת רק בדלתות.
- נא. ברייתא שם נט, א.
- נב. רש"י שם ד"ה אלא לאורכה. טור ומ"א ס"ק י.
- נג. תוס' נט, א ד"ה כמאן. מ"א שם. וא"כ קאי על זה מ"ש בגמרא שם נט, ב דעבוד דקה (שצריך כל מבוי איצטבא על פתחו).
- נד. עי' מ"א סי' שסד ס"ק [ג] שחצר אוסר על מבוי אפילו בדריסת רגל לבד. ובב"י שם ד"ה כתב הרב רבינו יהונתן. וראה לקמן ס"ז.
- נה. סוף סעיף ט, לענין חצר שלא נשתתפה עם המבוי. וכ"ה כאן בחצרות שמצד זה של מבוי כו' או במבואות שמצד זה של רה"ר כו'.
- נו. רב פפא ללישנא קמא שם . וכוותיה פסק מהר"ם מרוטנבורג בפסקי עירובין סי' קכה. רא"ש פ"ה ס"ט. טור ורמ"א ס"ו. עי' דרכי משה ס"ק א. וסי' שסג סל"א (ולעיל שם סל"ח), שאפשר לחלק מבוא לרוחב.
- נז. רש"י שם ד"ה אבל לרחבה.
- נח. רא"ש שם בשם תוס' ובשם מהר"ם מרוטנבורג. הגהות מיימוניות פ"ה אות ד, ומרדכי רמז תקה בשם מהר"ם. וכדלעיל שם וש"נ.
- נט. רא"ש שם.
- ס. כדלעיל סעיף א.
- סא. רא"ש שם. טור ושו"ע ס"ו. מ"א ס"ק יא (אלא שהרא"ש והטור ושו"ע מכשירים בזה בעירבו מבוי מבוי בפני עצמו. ואנו פוסקים בזה כהתוס' דלעיל).
- סב. אבל לא לחי וקורה, כדלעיל שם וש"נ.
- סג. סעיף לח.
- סד. ראב"ד בהשגות פ"ה הכ"ד. מ"א ס"ק ח (אלא שהמ"א כתב שזהו דוקא ברה"ר, וכאן מבואר שכ"ה גם במבוי. וראה מחצית השקל). וראה חי' צ"צ רו, ג.
- סה. מג"א סי' שפ"ו ס"ק ג. וסי' שס"ד סוף ס"ק ג. דאל"כ בעיר מוקפת של נכרים לא יועיל צורת פתח (שהרי הנכרים יש להם דריסת רגל במבוי) כיון דבישראל צריך לערב בנכרי צריך לשכור. עיין סי' שפ"ב ס"ג בט"ז ס"ק ה (שכתב טעם אחר). וסי' שס"ג סכ"ו במג"א ס"ק כז (בשם תרומת הדשן סי' עד והגהות מיימוניות שם בשם מהר"ם, שאפשר לתקן חצי מבוי בין ישראל לנכרים בצורת הפתח) ודו"ק . אלא צריך לומר שגם בישראל אין דריסת הרגל אוסרת בזה.
- סו. תוס' נט, א ד"ה כמאן.
- סז. תוס' נט, ב ד"ה דפנימית. וכדלעיל סי' שעח סוף ס"ב.
- סח. תוס' שם ד"ה אבל.
- סט. סעיף ט.
- ע. רא"ש ומרדכי והגהות מיימוניות שם. טור ושו"ע סי' שסג סל"א.
- עא. סעיף לח.
- עב. תוס' נט, א ד"ה כמאן. שם נט, ב ד"ה אבל. מ"א סי' שסד ס"ק ג.
- עג. סוף סעיף ט. וכדלעיל בתחלת הסעיף, שאז סגי בסילוק מתשמיש בלבד.
- עד. רא"ש שם בשם תוס' . ואם הוא מבוי שלם נתבאר לעיל ריש ס"ד שצריך איצטבא.
- עה. רב פפא שם ללישנא קמא דאמר אבל ברחבה מערבין (ובברייתא שם מיירי בעיר של יחיד כנ"ל).
- עו. חוזר למ"ש לעיל סוף ס"ד, בעיר שעירב כל מבוי בפני עצמו, שנתבאר שם החילוק בין עיר של יחיד לעיר של רבים.
- עז. כדלעיל סי' שסג ס"א.
- עח. תוס' שם ד"ה מבוי. רא"ש שם בשם הירושלמי (לענין קורה). טור ושו"ע סי' שסג סל"א. לעיל שם סל"ח.
- עט. שגם כשעירב כל מבוי בפני עצמו שאוסרים זה על זה עד שיעשו איצטבא, כדלעיל ס"ד.
- פ. דהוי רגל האסורה במקומה ואוסרת על כולם, כמו בחצר פנימית שלא עירבה לעצמו, וכדלעיל סי' שעח ס"ב.
- פא. שמועילה אף בלא שיתף לעצמו, כמבואר בתוס' עה, א ד"ה אלמא. תוספת שבת סי' שעח ס"ק ז.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.