ט
ט חצר הפתוחה לב' מבואות ושיתפה עם שניהם מותרת בשניהם לטלטל מבתיה לכל אחת מהםקיא ובלבד שלא תטלטל כלים ששבתו באחד מבתיקיב מבוי זה למבוי הב' דרך חצרה שהרי המבואות לא שיתפו יחד ואם נתנו ב' המבואות שיתופם בחצר זו בכלי אחדקיג הרי כולם משותפים יחדקיד כמו שנתבאר בסי' שע"חקטו ומותר לטלטל מזה לזה.
ואם לא שיתפה עם שום אחת מהם אם היא רגילה בשניהם לצאת ולבא בחול דרך עליהם אוסרת על שניהם ואם רגילה באחת ובשני אינה רגילה זה שרגילה בו אוסרת וזה שאינה רגילה בו אינה אוסרת אע"פ שעוברת עליו בשבתקטז.
ואם שיתפה עם זה שאינה רגילה בו הותר הרגיל לעצמוקיז אם שיתפו ביניהם שכיון שחצר זו שיתפה עם השני הרי סילקה עצמה מזה שהיתה רגילה בוקיח ואינהקיט ואין צריך לומרקכ אם רגילה בשניהם ושיתפה עם אחת מהם שהותר השני לעצמו אם שיתפו ביניהםקכא.
ואם המבוי שרגילה בו שיתפו ביניהם ואותו שאינה רגילה בו לא שיתפו ביניהם והיא לא שיתפה לא עם זה ולא עם זה דוחין אותה אצל זה שאינה רגילה בוקכב שלא נשתתף ותסתלק מזה שרגילה בו שנשתתף שלא תעבור עליו בשבת כדי שיהא מותר לעצמו כיון שהיא אינה מפסדת בדבר שהרי לא שיתפה עמו ואסורה להשתמש בו ויש ריוח לאחרים שע"י זה יהיו מותרים להשתמש במבויקכג כופין אותה על מדת סדוםקכד שתעבור בשבת דרך מבוי שלא נשתתף אע"פ שאינה רגילה בו ואין צריך לומר אם רגילה גם בו שאין לה לעבור בשבת על השני שנשתתף ולאסור עליוקכה.
ולא אמרוקכו שהעברה ברגל לבד בלי תשמיש אינה אוסרת אלא בב' חצרות זו לפנים מזו שאין הפנימית אוסרת על החיצונה בהעברת רגליה עליה לבדקכז הואיל ועיקר חצר חיצונה הוא לתשמיש בני חיצונהקכח אבל המבוי הואיל ותשמישו שוה לכל החצרות הרגילות בוקכט הרי הן אוסרות זו על זו אפילו בהעברה ברגל לבד בשבת אע"פ שמסלקת את עצמה מלהשתמש בו מחמת איסור מפני שלא עירבו יחדקל.
אבל חצר שסילקה עצמה מלהשתמש במבוי ועשתה מעשה המוכיח על סילוקה שבנתה איצטבאקלא גבוה ד' טפחיםקלב על פתחה שוב אינה אוסרת על בני המבוי אף על פי שעוברת דרך עליהם בשבתקלג ואפילו אין לה פתח למבוי אחר לעבור דרך עליו לרשות הרביםקלד:
הערות
- קיא. רא"ש פ"ד סי"ב. כרב חמא בר גוריא אמר רב (מט, ב) דאמר הלכה כרבי שמעון במשנה שם מה, ב. טור ושו"ע ס"ט.
- קיב. מ"א ס"ק טו. וכדלעיל סי' שעב ס"א. לקמן סי' שפח.
- קיג. כדלעיל סי' שסו ס"ט.
- קיד. ב"י ד"ה ומשמע בגמרא. מ"א ס"ק יד.
- קטו. סעיף א.
- קטז. שמואל מט , א. טור ושו"ע שם.
- קיז. רבה בר רב הונא שם. טור ושו"ע שם.
- קיח. רש"י שם ד"ה הותר. טור ושו"ע שם.
- קיט. אוצ"ל: ואינה אוסרת.
- קכ. ב"י ד"ה ומ"ש רבינו וכן אם רגיל.
- קכא. רש"י שם ד"ה אוסרת על שניהן. טור ושו"ע שם.
- קכב. רבה בר רב הונא אמר שמואל שם . טור ושו"ע שם.
- קכג. טור ושו"ע שם.
- קכד. שמואל שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' שסה סוף ס"ג. לקמן סי' שצב ס"ז.
- קכה. עי' מ"א סי' שס[ד] ס"ק ג, שבזה צריך לסלק דריסת הרגל לגמרי, כמבואר ברבינו יהונתן ו, א ד"ה איתמר מבוי עקום. וראה גם לעיל ולקמן שם.
- קכו. לעיל סי' שפא ס"ב. וראה גם לקמן סי' שצב ס"ד-ה.
- קכז. תוס' נט, ב ד"ה דפנימית. מ"א שם.
- קכח. תוס' שם ד"ה אבל. מ"א שם.
- קכט. תוס' נט, א ד"ה כמאן. שם ע"ב ד"ה אבל (לענין מבוי ועיר). מ"א שם. וראה גם תוס' עג, ב ד"ה אלא פשיטא.
- קל. וראה לעיל סי' שעה ס"א לענין מרפסת וחצר (שדינם כחצר ומבוי). וראה לקמן שם לענין מבוי ועיר (שדינם כחצר ומבוי).
- קלא. רב חסדא נט , ב. וראה גם לעיל סי' שעה ס"ד. לקמן שם.
- קלב. מ"א סי' שצב ס"ק ז. וכ"ה לעיל ולקמן שם.
- קלג. תוס' שם סד"ה דפנימית. פסקי ריא"ז פ"ה ה"ה אות ו. שלטי גבורים (יח, א) אות א. וכ"ה לקמן שם.
- קלד. ראה לקמן סי' שצב סוף ס"ו דמועיל אפילו לא עירבה חצר לעצמה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.