ד
ד ואם ערבו בני החצר עם בני המבוילג ופרצת החצר שלרשות הרבים או לכרמלית אינה מכוונת כנגד פרצת המבוי לחצרלד גם המבוי מותר.
אבל אם הפרצות הם מכוונות זו כנגד זו הרי זה נראה כאלו המבוי הוא מפולש לרשות הרבים או לכרמלית שכנגדו וצריך לתקנו שם בצורת פתח אצל פרצתולה.
ואפילו כשאין הפרצות מכוונות אינו מותר אלא כשפרצתו לחצר היא באמצע רוחב החצר ולא מצד רחבהלו סמוך לכותל ארכה שכיון שרחבה של חצר עודף על המבוי מכל צד נראה שהמבוי לחצר הוא כלה ואינו מושך עד רשות הרביםלז או כרמלית שכנגדו ואינו כמפולש אבל אם פרצתו לחצר היא מצד החצר שכותל אורך המבוי שוה לאחד מכתלי אורך החצר הרי זה נראה כמבוי ארוךלח עד כותל שכנגדו ומשוך שם בעקמומית עד רשות הרבים או כרמלית והרי הוא נראה כמבוי מפולש בעקמומיתלט.
ואפילו אם פרצתו לאמצע החצר אינו מותר אלא כשהחצר היא של רבים אבל בחצר של יחיד חוששין שמא ימלך ויבנה בתיםמ בחצרו ברוחב העודף על המבוימא ותהא פרצת המבוי מצד החצרמב ויטלטלו בו כבתחלהמג:
הערות
- לג. רב ששת שם . טור ושו"ע ס"ג.
- לד. רבה שם ח , א ורע"ב. טור ושו"ע שם.
- לה. כדין מבוי המפולש לרה"ר או לכרמלית, דלעיל סי' שסד ס"א, דאינו ניתר בלחי כו' רק בצורת הפתח.
- לו. רב יוסף שם . טור ושו"ע שם.
- לז. רש"י שם ד"ה ובשעירבו (לשמואל, למאי דסליק אדעתין מעיקרא). תוס' שם ז, א סד"ה אם.
- לח. רש"י שם ח, א ד"ה אבל כלה. ט"ז ס"ק ד.
- לט. רש"י שם ד"ה אבל זה כנגד זה. מ"א ס"ק ח.
- מ. רב משרשיא שם . טור ושו"ע שם.
- מא. רש"י שם ד"ה ובני לה.
- מב. גמרא שם. ט"ז ס"ק ה. מ"א ס"ק ט.
- מג. רש"י שם ד"ה אמר שמא. וכדלעיל סי' שסג סל"ה באשפה של יחיד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.