יז
יז אין לעשות מחיצה של בני אדם אלא בשעת הצורך ובשעת הדחקקיא ואם שכח חפץ ברשות הרבים יותר טוב להוליך שם תינוקות והם יגביהו החפץ מאליהם ויביאוהו לביתקיב משיעשה מחיצות של בני אדם ויביאנו גדולקיג.
והוא שאין התינוק יודע שחפץ זה הוא של אביו ולהנאת עצמו הוא מתכוין בהבאתו אותו שסבור שמצא חפץ ברשות הרבים אבל אם יודע שחפץ זה של אביו הרי הוא מתכוין מן הסתם בהבאתו בשביל אביוקיד וצריך כל אדם למחות בתינוק זה שלא יביאנו כמו שנתבאר בסי' של"דקטו וכל שכן שלא יוליכנו שמה כדי שיביאנו (והוא הדין אם החפץ הוא של אחרקטז והתינוק יודעו ומכירו ויביאנו אליו).
וכל זה באחרים אבל אביוקיז מצווה לחנכוקיח ולגעור בו ולהפרישו כשרואהו מחלל שבת אפילו להנאת עצמו ואפילו באיסורי דברי סופרים כמ"ש בסימן שמ"גקיט וכל שכן שלא יוליכנו שמה כדי שיביאנו אפילו אין החפץ שלו:
הערות
- קיא. שבלי הלקט סי' קד. רמ"א ס"ז.
- קיב. יבמות קיד, רע"א. ס' התרומה סי' רטו. שבלי הלקט ורמ"א שם.
- קיג. שבלי הלקט ורמ"א שם.
- קיד. יבמות שם. רש"י שם ד"ה בעושה על דעת אביו. ס' התרומה ושבלי הלקט שם. מ"א ס"ק טו.
- קטו. סעיף כו. וראה גם לעיל סי' שמג ס"א.
- קטז. רבינו ירוחם נתיב א סוף ח"א. הובא בב"י סי' שלד סוף ד"ה וכתוב בהגהות מרדכי. וראה גם לעיל שם במוסגר.
- קיז. מ"א שם.
- קיח. משהגיע לחנוך.
- קיט. סעיף ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.