ב

ב במה דברים אמורים שאין חוששים לכך כשהם חפצים שאינם צריכים לו^ה ברשות שהוא עומד בה^ו אלא ברשות שמטלטל בה בלבד כגון שעומד ברשות זו ופושט ידו לרשות השניה ונוטל שם מפתח ופותח בו שם^ז שאין המפתח צריך לו כאן ברשות שעומד בה אלא שם בלבד ברשות שהוא פותח בה וכן כל כיוצא בו משאר חפצים שאינם צריכים לו כאן אלא שם.

אבל לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויוציא ראשו לרשות הרבים וישתה שם או להפך <(א)> אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה^ח שכיון שהוא צריך לאלו המים יש לחוש שמא ישכח ויביאם אליו^ט וכן בכל כיוצא בזה.

אבל מותר לעמוד ברשות היחיד או ברשות הרבים ולשתות בכרמלית או להפך שלא גזרו גזרה לגזרה^י.

(ואף על פי שעוקר המים מרשות זו ושותה אותם ונכנסים למעיו שהם ברשות זו ושם נעשית הנחתן ונמצא מוציא מרשות לרשות אין בכך כלום כיון שכבר נחו המים מעט בפיו קודם שנכנסו למעיו^יא ופיו הוא מקום פטור^יב כיון שהוא עומד ברשות זו ופיו הוא ברשות האחרת וכמ"ש בסימן שמ"ז^יג שיש סוברים כן ולא אסרו להכניס מכרמלית^יד לרשות היחיד אפילו דרך מקום פטור כמ"ש בסי' שמ"ו^טו אלא משום גזרה שמא יבא להכניס כך בלי הנחה בינתיים במקום פטור כמ"ש שם^טז אבל כאן לא שייך לגזור כלל שאי אפשר כלל שלא ינוחו המים מעט בפיו טרם שיבלעם^יז.

ואף אם תמצי לומר שפיו אינו מקום פטור אלא הוא כאותה רשות שהוציאו (משם) [לשם] כמ"ש בסי' שמ"ז^יח שיש סוברים כן ונמצא שנחו המים באותה רשות וכשבולעם ומכניסם למעיו שברשות אחרת הרי הוא מוציא מרשות לרשות מכל מקום י"ל שבליעת המים זו היא הנחתן לגמרי ואין לחוש כלל מה ששוב נכנסים למעיו לפי שכיון שנבלעו בגופו הרי הם בטלים לגבי גופו^יט):