יא
יא בימי חכמי התלמוד אם לא היו רוחצין הולד לפני המילה ולאחריהקה ובשלישי למילהקו במים חמין היה מסוכן ואם היו צריכים להחם בשבת לצורך רחיצה שלפני המילה היה דינו כדין תיקון האיזמלקז שנתבארקח ואם היו צריכים להחם לצורך רחיצה שלאחריה היה דינו כדין שחיקת סמניםקט שנתבארקי וכן שלישי למילה שחל בשבת מחמין לו חמין אפילו ע"י ישראל אם לא הכינו מאתמול מפני שסכנה היא לוקיא.
אבל עכשיו לא נהגו ברחיצה כלל בקצת מדינות ודינו לרחוץ בשבת אם רצו כדין רחיצת כל אדםקיב שאסור אפילו בחמין שהוחמו מבעוד יום אלא פניו ידיו ורגליו בלבד כמ"ש בסימן שכ"וקיג ובמדינות אלו נוהגים לרחצו לפני המילה בחמין שהוחמו מאתמול ולאחר המילה במוצאי שבת וכן אם היה יום ג' בשבת ורואים שיש צורך לרחצו מכינים חמין מבעוד יום ורוחצין אותו בשבת וכל זה מן הסתם אבל אם רואים שיש לחוש לסכנה אם לא ירחצו אותו אחר המילה מרחיצין אותו ומחללין עליו שבת כמו על שאר חולה שיש בו סכנהקיד:
הערות
- קה. משנה וברייתא קלד , ב. שו"ע ס"ט.
- קו. רבי יוחנן שם כראב"ע במשנה שם. שו"ע שם.
- קז. מ"מ פ"ב הי"ד בדעת הרמב"ם. רא"ש פי"ט סי' ב.
- קח. סעיף ז.
- קט. רמב"ם הל' מילה פ"ב ה"ח. רז"ה (נג, א). רשב"א שם קלד, ב ד"ה הלכה. רא"ש שם.
- קי. סוף ס"א.
- קיא. מ"מ שם בדעת הרמב"ם. וראה גם שו"ת הרמב"ם סי' שז, הובא בכסף משנה הל' מילה שם.
- קיב. ( ב"י ) שו"ע שם.
- קיג. סעיף א.
- קיד. רמ"א ס"ט.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.