א
שכ דיני סחיטה בשבת ובו כ"ח סעיפים:
א הסוחט זתים להוציא מהם שמן או ענבים להוציא מהן יין חייבא מפני שמפרקב המשקה מהפריג וכבר נתבאר בסי' ש"הד שכל המפרק אוכל או משקה ממקום שנתכסה בו הרי זה תולדת הדשה אבל שאר פירות מותר לסחטן מן התורה להוציא מימיהםו מפני שכל מי פירות אין עליהם תורת משקהז אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד אלא תורת אוכל עליהםח והרי זה כמפריד אוכל מאוכל שאין בו משום מפרקט כמו שנתבאר שם.
ומדברי סופרים אסור לסחוט אפילו תותים ורמוניםי מפני שמקצת בני אדם שיש להם הרבה תותים ורימונים הם סוחטין אותן לשם משקה כזיתים וענביםיא ואילו היו כן הרבה לשאר בני אדם היו גם כן רגילין לסחטם לשם משקהיב לפיכך כל מי שסוחטן לשם משקה מועלת מחשבתו להיות שם משקה עליהםיג מדברי סופרים ואין אומרים בטלה דעתו אצל כל אדם וכן אותם אגסים (שקורין בערני"ס בל"א) שרגילין לסחטן לשם משקה במקצת מקומות אסור לסחטן בשבת בכל העולם כולו שאפשר שאם היה לכל העולם הרבה מהם כל כך כמו שם היו ג"כ סוחטין אותם לשם משקהיד וכן כל כיוצא בפירות אלוטו.
אבל שאר פירותטז שאין דרך העולם לסחטןיז לשם משקה דהיינו לשתות מימיהם מחמת צמא או תענוג אף שיש להם הרבה מהםיח ואפילו רגילין לסחטן לרפואהיט אין עליהם שם משקה בשביל כך אפילו מדברי סופרים ומותר לסחטן בשבת מפני שהוא כמפריד אוכל מאוכלכ ואע"פ שזה הסוחטן מתכוין לשם משקה בטלה דעתו אצל כל אדםכא.
ומכל מקום במקום שנהגו לסחוט איזה פרי לשם משקה הרי דינו שם כתותים ורמוניםכב ואסור לסחטו בשבת באותו מקום לשם משקה שלא בטלה דעת זה הסוחט כיון שכל אנשי מקומו עושין כן בחול אבל בשאר מקומות מותר לסחטוכג הואיל ואין רגילין לסוחטו לשם משקה אף שיש להם הרבה ממנו.
ויש אומריםכד שכל הפירות אסור לסחטן מדברי סופרים לצורך מימיהם שכיון שזה הסוחט דעתו על מימיהם לשתותם מחמת צמא או מחמת תענוג (או אפילו לרפואהכה) הרי הם חשובים משקה מדברי סופרים ואין אומרים בטלה דעתו אצל כל אדם (אבל אם דעתו כדי לטבל בהם המאכל מותר כמו שיתבארכו) אבל אם אינו סוחט אלא למתק הפרי ולא לצורך המשקה מותר בשאר כל הפירותכז ואפילו שותה המשקה הנסחט מותר כיון שאינו מתכוין בסחיטתו בשביל השתיהכח חוץ מתותים ורימונים וכיוצא בהן (מהפירות שמקצת בני אדם שיש להן הרבה סוחטין אותם לשם משקה כזתים וענבים ואילו היה כן הרבה לשאר בני אדם היו רגילין גם כן לסחטן לשם משקהכט) שבהם אסרו לסחוט אפילו כדי למתקן בלבד גזרה שמא יסחוט גם כן לצורך המשקהל (כמו שעושין אותן בני אדם שיש להם הרבה מהם).
וכן נוהגין להחמירלא במקומות הרבה אבל העיקר כסברא הראשונהלב ומכל מקום במקום שנהגו להחמיר אין לשנותלג:
הערות
- א. ברייתא קמה, א ובגמ' שם. רמב"ם פ"ח ה"י. פכ"א הי"ב. מ"א ריש הסי'. וראה לקמן סי' תצה ס"ט.
- ב. רש"י קמג, ב ד"ה אין. רמב"ם שם ושם.
- ג. ראה רש"י יח, א ד"ה שטוענין. ביצה ג, א ד"ה שמא יסחוט. ר"ן (ז, ב) ד"ה ושוין.
- ד. סעיף כח.
- ה. וראה לקמן סי' תקי קו"א סוף סק"א שסוחט ביד הוא תולדה דדש בכלי. וראה גם לעיל סי' שיט רס"ט.
- ו. רב חייא בר אשי אמר רב קמה, סוע"א. וכן תני דבי מנשה שם. רמב"ם פ"ח ה"י. מ"א שם.
- ז. ר"ן (סא, א) ד"ה כבשין. רשב"א קמה, א סוד"ה למימיהן. וראה גם רא"ש פכ"ב סוס"י ד. וראה גם לעיל סי' רנב קו"א סקי"ב. וראה חידושי צ"צ נח, ג. שבת כהלכה פט"ו ביאורים אות ב.
- ח. רשב"א שם.
- ט. ראה חקרי הלכות ח"ג ל, ב.
- י. רי"ף (ס, א). רמב"ם פכ"א הי"ב. רא"ש פכ"ב סי' ב. סמ"ג ל"ת סה (יב, ג). טור ושו"ע ס"א.
- יא. רמב"ם שם. מ"א סק"א.
- יב. מ"א שם.
- יג. רמב"ן קמד, א ד"ה תרדין. רשב"א שם ע"ב ד"ה ה"נ בשם יש מי שפירש. מ"א שם.
- יד. מ"א שם.
- טו. ב"י ד"ה תותים.
- טז. רי"ף שם. רמב"ם פכ"א הי"ב. רא"ש שם. סמ"ג שם. טור ושו"ע שם.
- יז. רשב"א שם. וראה גם רש"י קמד, ב ד"ה ובעוזרדין. לבוש ס"א.
- יח. ראה שבת כהלכה פט"ו ביאורים אות ב.
- יט. ב"י שם. רמ"א ס"א. לקמן (במוסגר) וש"נ.
- כ. רשב"א שם.
- כא. רמב"ן שם. רשב"א שם. מ"א שם.
- כב. רמ"א שם. מ"א . וראה תהלה לדוד ס"ק א.
- כג. מ"א שם.
- כד. רש"י קמד, ב ד"ה כרב חסדא. תוס' שם ד"ה ה"נ. הגהת סמ"ק סי' רפא (ע' רפב) אות י. ט"ז סק"א. וראה חידושי צ"צ נח, ב.
- כה. ראה שבת כהלכה פט"ו ביאורים אות ד.
- כו. ס"ז וס"י.
- כז. רש"י שם. תוס' שם. הגהת סמ"ק שם.
- כח. ט"ז שם. וראה פס"ד צ"צ טו, א. שבת כהלכה פט"ו אות יג ד"ה והנה בטרם.
- כט. ראה ב"י ד"ה תותים קרוב לסופו: ומשמע לי כו'.
- ל. רש"י שם. הגהת סמ"ק שם. ט"ז שם.
- לא. ב"ח ומ"ש ושאר. אליה זוטא סק"א.
- לב. שו"ע שם. משמעות מ"א שם.
- לג. מ"א סוף סק"א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.