ל
ל האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין מעל גבי האורשא אם אינן מבושלין כל צרכןשב לא יוציא מהם בכף שנמצא מגיס ויש בזה משום בישולשג כמ"ש למעלהדש אבל אם נתבשלו כל צרכן מותר להגיס בהןשה לאחר שהעבירן מעל גבי האורשו אבל צמר שביורה אע"פ שקלט העין אסור להגיס בושז (משום צובעשח) שכן דרך הצבעין להגיס בו תמיד כדי שלא יחרךשט.
ויש מחמירין גם בקדרה בכל עניןשי והעיקר כסברא הראשונהשיא והרוצה להחמיר יחמיר בהגסה ממש אבל להוציא בכף אין להחמיר כלל בנתבשלה כל צרכה ואינה על האששיב:
הערות
- שא. גמ' [י]ח , ב. שו"ע סי"ח.
- שב. שו"ע שם.
- שג. ר"ן שם (ו, ב) ד"ה ומדאמר. שו"ע שם.
- דש. סעיף י.
- שה. מ"מ פ"ט הי"א. שו"ע שם.
- שו. כל בו סי' לא (לב, א). מ"א סוף סקמ"ב. ב"י סוף סי' שכא .
- שז. ר"ן שם. שו"ע שם.
- שח. מ"א סקמ"ג. ט"ז סקכ"ב בטעם הא'. וראה לעיל סי' רנב ס"ב. הלכות צובע ראה לקמן סי' שכ סכ"ו-ח.
- שט. ר"ן שם. וראה שבת כהלכה פ"ו ביאורים אות ו.
- שי. מהר"י ווייל דינין והלכות שבסוף השו"ת סי' ל. רמ"א שם. כלומר, שלא להגיס בהן גם לאחר שהעבירן מע"ג האש.
- שיא. עיין סוף סי' שכא (סוף הסי' שם לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סי"ט וט"ז סקי"ד).
- שיב. ט"ז סקכ"ג. וראה העו"ב תתיב ע' 78. שבת כהלכה פ"ה הע' ו-ז.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.