כא
כא הממרח רטייהרטו דהיינו שמחליקרטז ומשווהריז הגומות שבה וכן הממרח שעוה או זפת וכל כיוצא בהן מדברים המתמרחים עד שהחליק פניהם הרי זה תולדת ממחק את העורריח דהיינו שמגרר את הצמר או השער מעל העור עד שמחליק פניו שהוא אב מלאכה שכן היו עושין במשכן כמו שנתבאר בסי' ש"בריט.
לפיכך אין סותמין נקב בשעוהרכ וכיוצא בהרכא אפילו אינו מכניס השעוה בתוך הנקב אלא מניחה על פי הנקב שאינו נראה כמתקן כלי בסתימה זו כיון שאין הסתימה נכנסת בתוך עובי דופני הכלי שבמקום הנקב אלא היא על פי הכלי מגבורכב וגם אפילו אם אין בשעוה זו משום איסור טלטול כגון שהכינה לתשמיש מבעוד יוםרכג אעפ"כ אסור לסתום בה משום גזירה שמא ימרח השעוהרכד לדבקה בדופני הכלי סביב הנקברכה עד שיחליק פניה שםרכו ויתחייב משום ממחקרכז ואפילו בשומןרכח או בשמן עברכט אסור לסתום גזרה משום שעוהרל.
ואסור להערים בכאן ולומר שאינו מתכוין אלא להצניעו אפילו הוא תלמיד חכםרלא שכיון שבשעוה קרוב הדבר מאד לבא לידי חיוב חטאת שישכח וימרח כדרכו בחול כדי שתהא הסתימה מהודקת יפה לכן אסרו גם בשומן ושמן גזרה משום שעוה וכיוצא בה:
הערות
- רטו. ריב"ל עה, ב. רמב"ם פי"א ה"ו ופכ"ג הי"א. טור ושו"ע סי' שכח סכ"ו. לקמן שם ס"ל.
- רטז. רש"י עירובין קב, ב ד"ה שהוא ממרח. רמב"ם פי"א שם.
- ריז. טור שם. ט"ז שם סקי"ח.
- ריח. רמב"ם שם.
- ריט. סט"ו וש"נ.
- רכ. משנה קמו, א. רמב"ם פכ"ג שם. טור ושו"ע סי"א.
- רכא. רמב"ם שם.
- רכב. מ"מ שם.
- רכג. מ"א סוף סקי"ו.
- רכד. רמב"ם ומ"מ שם.
- רכה. רש"י שם ד"ה מחטאת.
- רכו. ראה גם לקמן סי' תקיד סי"א.
- רכז. ראה לקמן סי' תקז ס"כ.
- רכח. רמב"ם שם.
- רכט. רב שם ע"ב ורש"י ד"ה משחא. טור ושו"ע שם.
- רל. גמ' שם. רמב"ם שם. מ"א סקט"ז.
- רלא. מ"א שם. וראה גם לקמן סי' שלט סי"א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.