ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק בהלכות שבתשיב הנצרך לנקביו במה מקנח בשבת ובו ט"ו סעיפיםב
ב
ב אבל מי שאין לו מקום קבוע לבית הכסאח שפעם הולך למקום זה ופעם למקום אחרט מכניס עמו אבנים כשיעור ראשו של בוכנאי שדכין בו בשמים ולא יותר לפי שאם ישתיירו לו מהן ואח"כ ילך לפנות למקום אחר נמצא שטלטל בתחלה שלא לצורךיא ואם ניכר באבן שקנחו בו כבר פעם אחת מותר להכניסויב אפילו הוא גדול הרבה או אפילו הן הרבה ממלוא היד מותר ליטול כולןיג דכיון שקנחו בהןיד ורושם הקינוח ניכר בהןטו הרי הן מוכנין ועומדין לכך ואין בהן משום מוקצה וכן אבנים שייחדן לקינוח מבעוד יום אע"פ שעדיין לא קינח בהן מעולם מותר להכניסן לבית הכסא אפילו הן הרבהטז והוא שייחדן לכך לעולם אבל יחוד לשבת אחת אינו מועיל כמו שנתבאר בסי' רנ"טיז וש"חיח:
הערות
- ח. רבי ינאי שם, לפירוש התוס' שם ד"ה ואם בשם ר"ח. רי"ף שם (לד, א). רמב"ם פכ"ו ה"ד. ר"ן שם ד"ה אמר. טור ושו"ע ס"א.
- ט. מ"א שם.
- י. רי"ף שם. רא"ש פ"ח סי' ב. טור ושו"ע שם. וראה תוס' שם בשם הירושלמי.
- יא. מ"א שם.
- יב. רב ששת שם. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.
- יג. תוס' שם ד"ה אמר. טור ושו"ע שם.
- יד. תוס' שם. רא"ש שם. שו"ע שם.
- טו. מ"א סק"ב. דלא כשלטי הגבורים שם (לו, א) אות ב.
- טז. שלטי הגבורים שם בסופו. הובא במ"א שם.
- יז. סעיף ה.
- יח. סעיף נג.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.