יד
יד זה הכלל בטלטול ע"י דבר אחר כל שני דברים אחד אסור לטלטלו ואחד מותר לטלטלו והם סמוכים זה לזה או זה בזה או זה על זהק והוא בענין שלא נעשה ההיתר בסיס לאיסור ע"ד שנתבאר בסי' ש"טקא ובזמן שמטלטל אחד מהם מיטלטל עמו השני אם מטלטל האיסור בידו וההיתר מיטלטל עמו לא התירוהו בשום ענין אלא במת בלבדקב.
ואפילו אם מטלטל ההיתר בידיו והאיסור מיטלטל עמו אם הוא מתכוין בטלטול זה לצורך האיסורקג אין צריך לומר אם מטלטל לצורך האיסור עצמוקד כדי לשמרו מאיזה קלקול והפסד או כדי להצניעוקה או איזה ענין אחר אלא אפילו אם מטלטל מפני שצריך לו האיסור להשתמש בו איזה תשמיש המותר כגון לישב או לשכב עליוקו שזהו מותר כמו שנתבאר בסי' ש"חקז או כגון נר להשתמש לאורו במקום אחרקח וכל כיוצא בזה הואיל ומיטלטל בשביל האיסור אסורקט.
אבל אם אינו צריך כלל לגוף האיסור ואינו מטלטלו ע"י ההיתר אלא בשביל דבר המותר כגון לפנות מקומוקי זהו טילטול מן הצד שהתירו חכמיםקיא ע"ד שנתבאר בסי' ש"טקיב באבן שעל פי החבית ומעות שעל הכר.
ואין צריך לומר אם אינו מתכוין כלל לטלטול האיסור שאינו צריך לו כללקיג רק טלטול ההיתר בלבד אלא שאי אפשר לו לטלטל ההיתר אלא אם כן יטלטל האיסור על ידו כגון צנון תלוש הטמון בארץ ומקצת עליו מגולין נוטלו בהם ומוציאוקיד אע"פ שבנטילתו מזיז עפר ממקומוקטו והוא שלא השרישקטז שאז אין בו משום תולשקיז אף אם נתכוין לזריעה כשטמנו שםקיח כמו שנתבאר בסימן ש"יקיט ואף אם הוסיף מחמת לחות הקרקע אין בכך כלוםקכ כל שלא השריש והצנון לא נעשה בסיס להעפר שעליו אף אם היה בדעתו שישאר מונח שם כל השבת מפני שלא היתה כוונתו שיהא הצנון משמש להעפר אלא שיהא העפר משמש להצנוןקכא וכן בכל כיוצא בזהקכב.
ואם אין מקצת עליו מגולין יש מתיריןקכג לתחוב כוש או סכין לתוך הצנון ולהוציאו בהם והעפר שעל גביו ננער מאליו ואף שבתחלת הגבהתו את הצנון מגביה גם העפר שעליו אין בכך כלום כיון שבשביל דבר המותר הוא ויש אוסריןקכד לתחוב בעפר מפני שנראה כעושה גומא ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקלקכה.
אבל פירות הטמונים בקש או תבן המוקציםקכו להסקהקכז מותר לדברי הכל לתחוב כוש או סכין לתוך הפירות ולהוציאםקכח שאין איסור גומא שייך אלא בעפר וכיוצא בוקכט כמו שיתבאר בסי' תק"וקל ואם ייחד הקש והתבן להטמין בהם הפירות יצאו מתורת מוקצה ומותרים בטלטול וכן הדין בעפר שייחדו לכךקלא כמו שנתבארקלב:
הערות
- ק. רמב"ם פכ"ה הי"ד.
- קא. סעיף ו.
- קב. רב אשי קמב, ב. וכדלעיל ס"ז.
- קג. רמב"ם שם. רי"ף (כ, ב) ור"ן ד"ה וקשיא. רא"ש פ"ג סי' יט. הובאו בב"י ד"ה טלטול.
- קד. כ"כ ר"י בתוס' מד, א דשאני טלטול דמת מכולן. וראה לעיל סי' רעו קו"א סק"ג.
- קה. ראה לעיל שם.
- קו. כן הוא דעת הרא"ש כמו שהוכיח רבינו בקו"א סי' רעו סק"ג, דאם לא כן מנ"ל להקשות ממת לקש, עיין ב"י שם, וכן פסק בשו"ע ס"ח. וראה מ"א סקכ"ד.
- קז. סי"ד וסנ"ב.
- קח. ראה גם לעיל סי' רעו ס"י.
- קט. ראה לעיל סי' רנט סק"ג. סי' שח ס"ס.
- קי. רבינו ירוחם נכ"ח ח"א (רלא, ג). שו"ע ס"ה, וכמו שכתב המ"א סקכ"ד: וצ"ל כו', דלא כמ"ש אח"כ: ובאמת. ובלאו הכי התוס' מקילים יותר כנ"ל (ראה קו"א סי' רעו שם), א"כ דיינו שנפסוק כהרא"ש לפי דעת השו"ע.
- קיא. בגמרא קכג, א.
- קיב. סעיף ו.
- קיג. מ"א סוף סקכ"ד.
- קיד. כלאים פ"א מ"ט. שבת נ, סוע"א. רמב"ם שם הט"ו. טור ושו"ע ס"ח.
- קטו. רש"י נא, רע"א ד"ה וניטלין. טור ושו"ע שם.
- קטז. תוס' נ, ב ד"ה הטומן. ר"ן שם (כג, ב) ד"ה והוי. וראה גם רש"י קיג, א ד"ב אינו חושש. שו"ע שם.
- קיז. ר"ן שם.
- קיח. תוס' שם ד"ה מקצת. מ"א סקכ"ב: חיטין שזרען כו'.
- קיט. סעיף ב.
- קכ. תוס' שם ד"ה הטומן. שו"ע ס"ח.
- קכא. מ"א סקכ"ג. וראה גם המאור שם (מז, ב) ד"ה תנו רבנן.
- קכב. ראה לעיל סי' רנט ס"ג. לקמן סי' שעב סי"ד.
- קכג. מ"א סקכ"א, ממשמעות התוס' שם ד"ה מקצת וירושלמי כלאים סופ"ק. וראה חידושי צ"צ יט, ג.
- קכד. מ"מ שם. הובא ב"י ד"ה פירות ומ"א שם וט"ז סקי"א.
- קכה. ראה פס"ד צ"צ שנח, ג.
- קכו. רבי אלעזר בן תדאי קכג, א ורש"י שם ד"ה פגה. טור ושו"ע ס"ט.
- קכז. ראה רש"י קמא, א ד"ה הקש. ט"ז סק"ט. וראה לקמן סט"ו. לעיל סי' רעו קו"א סק"ג (גבי תיבנא סריא).
- קכח. ראה גם לעיל סי' רנט ס"ב ובקו"א סק"ג.
- קכט. מ"מ שם. ט"ז סקי"א.
- קל. סעיף ב.
- קלא. ב"י בסוף הסי'. שבלי הלקט סי' קכ בשם ר' בנימין. רמ"א סי' שח סל"ח. ט"ז סק"ט.
- קלב. סי' שח סעיף עז.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.