לט
לט אבל מחט שניטל חודה או חור שלה אסור לטלטלהשה מפני שבטל תורת כלי ממנהשו ואינה דומה לשברי שאר כלים שמותרים בטלטולשז הואיל וראוים לתשמיש אחרשח ומחט זו שניטל חודה או חורה ראויה ג"כ לתשמיש אחר כגון ליטול בה את הקוץ מכל מקום אין רגילות כלל לייחד אותה לתשמיש אלא דרכו של אדם לזורקה בין גרוטאותשט (פירוששי שברי מתכות) משא"כ בשברי שאר כלים שרגילים לייחדם לתשמיש אחרשיא לכן לא נפקע שם כלי מהם.
ומכל מקום אם ייחד מחט זו לאיזה תשמיש נעשה עליה תורת כלישיב ומותר לטלטלה כדין כלי שמלאכתו להיתרשיג אם ייחדה לתשמיש המותר בשבתשיד.
ומחט חדשה שלא ניקבה עדיין מותר לטלטלהשטו לצורך גופהשטז לפי שלפעמים אדם נמלך עליהשיז ומניחה כך בלא נקבשיח ומייחדה לנטילת קוץשיט לכן יש תורת כלי עליה אף שעדיין לא יחדה משא"כ כשניטל חודה אדם זורקה לבין הגרוטאותשכ:
הערות
- שה. רבא קכג , א. טור ושו"ע סי"א.
- שו. ראה שם ורש"י ד"ה גרוטאות. מ"א סקכ"ד.
- שז. תוס' שם ד"ה מדלענין. מט, ב ד"ה לא. מ"א שם בהבנת דברי התוס'. וראה תהלה לדוד ס"ק כ.
- שח. מ"א שם.
- שט. שבת שם. מ"א שם.
- שי. רש"י שם.
- שיא. ראה לקמן סוף סמ"א.
- שיב. ט"ז סקי"א.
- שיג. בכמה דפוסים: לאיסור. וראה מ"מ וציונים.
- שיד. ראה תהלה לדוד ס"ק יט. חקרי הלכות ח"ד לט, א.
- שטו. אביי שם . טור ושו"ע שם.
- שטז. מה שלא הזכיר מקומה – ראה מ"מ וציונים.
- שיז. אביי שם. מ"א סקכ"ה.
- שיח. רש"י שם ד"ה דמימליך.
- שיט. רש"י שם ד"ה ד"ה ומשוי.
- שכ. אביי שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.