ז
ז כל דבר שאסור לומר לנכרי לעשותו בשבת אסור אפילו לרמוז לו לעשותוכז והוא הדין שאסור לומר לו איזה ציווי לעשות דבר המותר בענין שיבין מתוך כך שיעשה מלאכה בשבתכח כגון לומר לנכרי שיקנח חוטמו כדי שיבין שיסיר הפחם שבראש הנרכט שהרי זה כמצווהו להסיר הפחםל אלא שהוא ברמז ואפילו אם הנכרי בא מעצמו להסיר הפחם בלא רמיזת הישראל צריך למחות בידו אם עושה בשביל הישראללא כיון שהנר הוא של הישראל כמו שנתבאר בסי' רע"ולב.
אבל מותר לומר לנכרי איזה ציווי שיבין ממנו לעשות מלאכה אחר השבת או לרמוז לו מלאכה לעשותה אחר השבתלג שלא נאסר אלא דיבור בלבדלד שנאמרלה ודבר דברלו.
ואם אינו אומר לו שום ציווי אלא שאומר לפניו איזה דבר שמבין ממנו לעשות מלאכה בשבת הרי זה מותרלז כגון נכרי שהביא אגרת חתומה או קשורה שאין הישראל יכול לפותחהלח ולקוראה יכול לומר להנכרי איני יכול לקרותה כל זמן שאינה פתוחהלט והנכרי פותחה מעצמו שהרי אינו אומר לו שום ציווימ אפילו ברמז אלא שהנכרי מבין מעצמו שצריך לעשות כן (ולדעת עצמו הוא עושה להשלים פעולתו בשליחות אגרת זו ולכך אין צריך למחות בידומא):
הערות
- כז. אור זרוע ח"ב סי' פה. רמ"א סכ"ב.
- כח. פסקי רקנטי סי' צט. מ"א סקל"א.
- כט. מ"א שם.
- ל. ראה לבוש סכ"ב.
- לא. מ"א שם.
- לב. ס"ג וש"נ. וראה במצויין לעיל סי' רנב ס"י, מסקנת רבינו במהדו"ב לסי' רמג, שכשהנכרי עושה מעצמו אין צריך למחות אפילו בשל ישראל ובפניו, אלא כשישראל נהנה ממלאכה זו. וראה במצויין לעיל סי' רעו ס"ה, דהיינו דוקא כשהנכרי מדליק נר בשביל ישראל, משא"כ כשהוסיף נר או הוסיף שמן בנר וכיו"ב אין צריך למחות בו.
- לג. אור זרוע שם. רמ"א שם.
- לד. תוס' קנ, א ד"ה אומר. מ"א סק"י.
- לה. ישעיה נח, יג.
- לו. ראה גם לקמן סי"ד.
- לז. מ"א סוף סקל"א.
- לח. ראה לקמן סי' תקיט ס"ו.
- לט. אגודה ביצה סי"ט. מ"א סק"כ.
- מ. מ"א שם. וראה זכרון יוסף אות עז.
- מא. ראה לעיל סי' רנב ס"ח, שקבלן שקצץ לו שכרו אין צריך למחות בידו אפילו רואהו עושה מלאכתו בשבת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.