א
שז דיני שבת התלויים בדבור ובו ל"ח סעיפים:
א ודברא דברב דרשו חכמיםג שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חולד שלא יאמר דבר פלוני אעשה למחרה ואפילו דבר שאינו אסור לעשותו בשבת עצמה אלא מדברי סופריםו כגון שכירות ומקח וממכרז וכיוצא בהם ואע"פ שאין דיבור זה שבשבת מועיל לו כלום לעשייה שיעשה למחר ואינו דומה לאומר לחברו שיעשה לו למחר שאמירה זו מועלת לעשייה שלמחר שע"י אמירה זו עושה חבירו למחרח ונמצא שהוא מוצא חפציו בשבת ע"י אמירה זו שאומר לחבירו ואסור משום ממצוא חפצךט (ודבר דברי).
משא"כ כשאומר על עצמו שיעשה דבר פלוני למחר אין לאסור משום ממצוא חפצך שאינו מוצא חפציו ע"י אמירה זו שאף אם לא היה אומר כן בשבת היה יכול לעשות כן למחריא אעפ"כ אסור משום ודבר דבר שלא יהא דיבורו בשבת כדיבורו בחול ואפילו לומר מצוה פלונית אעשה למחר אסוריב אם הוא מצוה שאסור לעשותה בשבתיג ולא אמרו שחפצי שמים מותר לדבר בהם בשבתיד אלא כשיש צורך למצוה בדיבור זה אבל כאן אין אמירתו מועלת כלום לעשייה שלמחרטו:
הערות
- א. לכללות סי' זה ראה ביאורי השלחן ע' רנב ואילך.
- ב. ישעיה נח, יג.
- ג. גמרא קיג, רע"ב. טור ושו"ע ס"א.
- ד. ראה גם לקמן סי' שח ס"א.
- ה. תוס' קנ, א ד"ה מה. רא"ש פכ"ג סי' ו בסופו. טור ושו"ע שם. רמ"א בהגהה ס"ח. מ"א סקי"א. וראה לעיל סי' רצ ס"ו.
- ו. רא"ש שם. וראה גם תוס' שם.
- ז. ראה ב"ח ד"ה ודבר דבר.
- ח. ראה תוס' קנ, ב ד"ה אבל.
- ט. כדלעיל סי' שו ס"ה.
- י. שאיסור ממצוא חפצך בזה הוא ע"י דבור. וראה לעיל סי' שו סי"ב. וראה מ"מ וציונים.
- יא. ראה תוס' שם.
- יב. ספר חסידים סי' רסו. מ"א סק"א.
- יג. ראה ספר חסידים שם.
- יד. כדלעיל סי' שו סי"ג וסי"ד.
- טו. ראה תוספת שבת סק"א. לבושי שרד סק"א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.