יד
יד וכן מותר לפסוק צדקה לענייםקלז שדבור של מצוה הואקלח ואינו דומה למעריך דהיינו שאומר ערכי עלי או ערך איש פלוני עלי לגבוה שאסור משום שבות גמור כמ"ש בסי' של"טקלט לפי שכשנותן לגבוה כפי ערך שנים של הנערך ככתוב בתורה הרי זה כקונה את הנערך ע"י שנותן ערכו לגבוה ודומה למקח וממכר משא"כ בפסיקת צדקהקמ ולא אסרו להקדיש שום חפץ לגבוה כמ"ש שם אלא משום שכיון שמקדיש חפץ ידוע הרי הוא מוציאו באמירה זו מרשותו לרשות גבוה ודומה למקח וממכר אבל כשמחייב עצמו שיתן איזה דבר לגבוה עדיין לא יצא שום דבר מרשותו על ידי אמירה זוקמא.
ולפי זה אסור להקדיש בשבת לבית הכנסת שום חפץ ידוע כגון ספר תורה או עטרה או טס לספר תורהקמב ולא נהגו כןקמג ויש שלימד עליהם זכותקמד שלא אסרו אלא להקדיש חפץ למזבח או לבדק הבית שאותו החפץ יוצא לגמרי מרשותו לרשות גבוה שאין לו עוד שום זכות וחלק בו ודומה למקח וממכר אבל כשמקדיש חפץ לבית הכנסת יש לו חלק וזכות בו בתוך כל אנשי העיר שיש להם זכות בהקדשות של בית הכנסת למכרם כשיצטרכו כמ"ש בסי' קנ"גקמה ואינו דומה למקח וממכר שיוצא המקח לגמרי מרשות מוכר לרשות לוקח.
ומכל מקום טוב ליזהר כשמקדיש חפץ לבית הכנסת בשבת שיקדישנו בפיוקמו מערב שבת אפילו בינו לבין עצמו ואז אע"פ שבשבת מביאו לבית הכנסת אינו אלא מפרסם ההקדש שהקדיש מערב שבתקמז וזה מותר לדברי הכל:
הערות
- קלז. רבי אלעזר קנ, א. טור ושו"ע ס"ו.
- קלח. ראה תוס' שם ד"ה ודיבור.
- קלט. ס"ו וש"נ.
- קמ. ב"י ד"ה וחפצי שמים.
- קמא. ר"ן פכ"ג (סד, א) ד"ה פוסקין בשם רבינו חננאל, וכפירוש הכלבו סי' נח (יח, ד) בשם גאון אחד. הובא בב"י שם וט"ז סק"ב ומ"א סקי"א.
- קמב. ט"ז שם. מ"א שם.
- קמג. ט"ז שם.
- קמד. מ"א שם וכמ"ש הכלבו שם.
- קמה. סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ז. וראה שם סי"ח.
- קמו. ראה ט"ז שם (בינו לבין עצמו). יד אהרן בהגב"י (בלבו לא מהני). הובא בבאר היטב סק"ח. וראה מ"מ וציונים.
- קמז. ט"ז שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.