כט

הערות

1. שג. שו"ת מהר"מ (פראג) סי' מט. הובא ברא"ש פי"ח סי' ג וב"מ פ"ב סי' כט. מרדכי רמז תמח. הגהות מיימוניות פ"ח אות ז. טור ושו"ע ס"כ. וראה גם לעיל סכ"ו וש"נ. וראה לקמן חו"מ הל' עוברי דרכים וצער בעלי חיים קו"א סק"ג.
2. דש. ראה לעיל סי' רנב קו"א סק"ו: שאמירה זו דחויה היא ולא הותרה שצער בעלי חיים דוחה שבות דרבנן, הלכך כל מאי דאפשר עבדינן דהיינו שיקנה החלב כדי שיהיה טורח בשביל עצמו כו'. וראה לקמן חו"מ שם קו"א סוף סק"ה: ומ"ש מהר"ם דחי, אינו דחיה בהכרח, דהא שב ואל תעשה הוא ובכה"ג לא דחינן איסורא דרבנן אפילו אמירה לנכרי ... אלא דהכא לא העמידו דבריהם ודחו דבריהם משם צער בעלי חיים, נמצא שצער בעלי חיים דחה את דבריהם. וראה גם לעיל סכ"ו. וראה לקמן סי' שכה סט"ז וס"כ שלא התירו לומר לנכרי להשקותה וללקוט לה עשבים. וטעם החילוק ביניהם נתבאר לקמן חו"מ שם קו"א ס"ק ג.
3. שה. מהר"מ שם. הובא ברא"ש ב"מ שם. הגהות מיימוניות שם בשם הרב כהן צדק. מרדכי שם וב"מ רמז רסג.
4. שו. טור בשם ה"ר יונה ומהר"מ מרוטנבורג, בתשב"ץ סי' מט. מרדכי שם והגהות מרדכי קידושין רמז תקסו בשם התוס'. כל בו סי' לא וארחות חיים הל' שבת סי' יז. שו"ע ס"כ.
5. שז. ראה הטעם לעיל סי' רסג קו"א ס"ק ח (ד"ה והענין הוא), שהם ב' איסורים נפרדים, ואף שהותרה האמירה עדיין הצריכו שיעשה בשביל עצמו שלא יהי' כשלוחו.
6. שח. ראה לעיל סי' רמג ס"א וש"נ.
7. שט. קידושין מא, ב.
8. שי. כדלעיל שם וש"נ.
9. שיא. סעיף לה.