כג

כג כל תכשיט ומלבוש שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים מחשש שמא יביאנו בידו אסור לצאת בו לחצר שאינה מעורבת^קעו בין האיש בין האשה ואין זו גזרה לגזרה שהכל גזירה אחת היא שהחצר שאינה מעורבת איסור ההוצאה בה דומה בעיני העם לאיסור ההוצאה ברשות הרבים ואם נתיר להם בחצר יתירו לעצמן גם ברשות הרבים לפיכך כשגזרו חכמים על רשות הרבים גזרו ג"כ על חצר שאינה מעורבת בכל התכשיטים האסורים ברשות הרבים^קעז חוץ מכבול ופיאה נכרית שהתירו לאשה בחצר^קעח שאינה מעורבת כדי שלא תתגנה על בעלה^קעט אם לא תתקשט כלל גם בחצר לפיכך התירו לה מקצת תכשיטיה^קפ אבל בחצר המעורבת מותר לצאת^קפא אפילו בדברים שיש בהם חיוב חטאת אם יצא בהם לרשות הרבים ואין חוששין שמא ישכח ויצא בהם מחצר לרשות הרבים.

ויש חולקין על זה^קפב ואומרים שאפילו בתכשיטים שאסרו לצאת בהם לרשות הרבים משום גזרה שמא יביאם בידו אסור לצאת בהם אפילו בבית דהיינו שאסור להתקשט בהם כלל בשבת חוץ מכבול ופיאה נכרית לאשה גזירה שמא יצאו בהם לרשות הרבים ואין זו גזירה לגזירה שהדבר קרוב לודאי שכשירצה לצאת לרשות הרבים ישכח להסיר התכשיטין מעליו שהרי בחול אין דרך כלל לשלוף התכשיטין כשיוצא מביתו לרשות הרבים^קפג ואין צריך לומר שדבר שיש בו חיוב חטאת אם יצא בו לרשות הרבים שאסור להשים אותו עליו בבית^קפד ולכן אסור להשים איזה חפץ בתוך חיקו או בשאר מקומות שבבגדיו בשבת אפילו בתוך ביתו^קפה וכן לתלות מפתח או חפץ אחר בחגורתו^קפו או בשאר מקומות שבבגדיו בענין שאסור לצאת כן לרשות הרבים ואין היתר לטלטל שום חפץ בבית אלא בידו שבידו בודאי אין לחוש שמא ישכח ויוציאה לרשות הרבים^קפז שהרי רואה החפץ בידו משא"כ כשאינו בידו יש לחוש שמא ישכח שהחפץ אצלו כשיוצא לרשות הרבים^קפח ואפילו אם היה אצלו מבעוד יום צריך להסירו כשתחשך אם לא נזכר להסירו סמוך לחשיכה כמו שנתבאר בסי' רנ"ב^קפט (ואפילו בעיר המעורבת^קצ שאין בה מקום האסור עכשיו בטלטול אסור) ואפילו שיש אומרים^קצא שאין לנו רשות הרבים כלל אין להקל בדבר^קצב.

ויש להחמיר כסברא זו^קצג אם לא בעת הצורך שאז יש לסמוך על סברא הראשונה כמו שנתבאר בסי' ש"א^קצד.

אבל יש מקילין עוד^קצה שאפילו לחצר שאינה מעורבת מותר לצאת בכל התכשיטין שאסרו משום גזירה שמא יביאם בידו.

ויש מקילין עוד^קצו לפי זה לצאת בהם אף לכרמלית אף על פי שאין לה מחיצות כחצר שאינה מעורבת^קצז ועל פי דבריהם אין למחות עכשיו בנשים שלנו היוצאות בכל מיני תכשיטים לפי שיש אומרים שבזמן הזה אין לנו רשות הרבים כלל אלא כרמלית^קצח.

ויש שלימדו עליהם זכות אחר^קצט שלא אסרו התכשיטין אלא בימיהם שלא היו התכשיטין מצוין כל כך לרוב ולא היו מתקשטות בהם כי אם בשבת ולכן היה דבר חידוש בעיניהן והיו מראות זו לזו משא"כ בזמן הזה שמצויין תכשיטין לרוב ויוצאת בהן גם בחול ואינן דבר חידוש בשבת שתראה אותם לחברותיה ואין היתר זה מועיל אלא לתכשיטים שאסרו מחשש שמא תשלפם להראותם^ר אבל תכשיטים שאסרו מחשש שמא יפלו או מחשש טבילה או שמא ישחקו עליה ותטלם בידה אין לנו לומר אלא שסומכות על דברי המקילין שנתבאר.

אבל כל הדברים שאסור לצאת בהם מן התורה מפני שהם משוי גמור אסור לדברי הכל לצאת בהם אפילו לכרמלית^רא (ואפילו אם מוציא אותם הדברים בענין שאין בהם איסור מן התורה אף לרשות הרבים מחמת שהיא הוצאה שלא כדרכה^רב מכל מקום כיון שהם משוי ולא תכשיט לא התירום לגמרי אפילו בחצר שאינה מעורבת^רג אלא הרי הם כשאר שבות דשבות שלא התירו אלא במקום מצוה^רד או הפסד מרובה כמו שנתבאר בסי' ש"א^רה וכמו שיתבאר בסי' ש"ז^רו).

ולפיכך היה ראוי למחות בנשים שלא תצאנה בטבעות שיש עליהם חותם ובאנשים שלא יצאו בטבעות שאין עליהם חותם שהרי הן משוי גמור להן אלא שאין למחות בנשים שכיון שלא ישמעו מוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות^רז.

ויש מי שלימד זכות על אנשים^רח שכיון שנהגו האנשים בזמן הזה לצאת בחול בטבעות שאין עליהם חותם הרי נעשו להם כתכשיט ומותר לצאת בהן לפי דברי המקילין^רט בתכשיטים גם לנשים אבל לפי דברי האוסרים^רי בנשים גם אנשים אסורים לצאת בטבעת זו שהיא תכשיט לאיש ולאשה כמו שנתבאר בסי' ש"א^ריא.

ולפי היתר זה יש ללמוד היתר גם לנשים בטבעות שיש עליהן חותם שכיון שבזמן הזה נהגו הנשים לצאת בחול גם בטבעות שיש עליהן חותם הרי נעשו להן תכשיט ומותרין לצאת בהם בשבת^ריב לפי דברי המקילין^ריג.

ומכל מקום צריך להזהיר לנשים שלא תצאנה אלא במחטין שצריכות להעמיד בהן קישוריהן ולא יותר כי בזה שאין להם תועלת בו ישמעו לנו^ריד.

וכל זה לענין להזהיר למחות בנשים או באנשים אבל כל אדם יש לו להחמיר על עצמו כסברא השניה שנתבאר למעלה ובעת הצורך יסמוך על סברא הראשונה שנתבאר למעלה: