ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק בהלכות שבתשג דיני תכשיטי אשה ובו כ"ד סעיפים:כג

כג

כג כל תכשיט ומלבוש שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים מחשש שמא יביאנו בידו אסור לצאת בו לחצר שאינה מעורבתקעו בין האיש בין האשה ואין זו גזרה לגזרה שהכל גזירה אחת היא שהחצר שאינה מעורבת איסור ההוצאה בה דומה בעיני העם לאיסור ההוצאה ברשות הרבים ואם נתיר להם בחצר יתירו לעצמן גם ברשות הרבים לפיכך כשגזרו חכמים על רשות הרבים גזרו ג"כ על חצר שאינה מעורבת בכל התכשיטים האסורים ברשות הרביםקעז חוץ מכבול ופיאה נכרית שהתירו לאשה בחצרקעח שאינה מעורבת כדי שלא תתגנה על בעלהקעט אם לא תתקשט כלל גם בחצר לפיכך התירו לה מקצת תכשיטיהקפ אבל בחצר המעורבת מותר לצאתקפא אפילו בדברים שיש בהם חיוב חטאת אם יצא בהם לרשות הרבים ואין חוששין שמא ישכח ויצא בהם מחצר לרשות הרבים.

ויש חולקין על זהקפב ואומרים שאפילו בתכשיטים שאסרו לצאת בהם לרשות הרבים משום גזרה שמא יביאם בידו אסור לצאת בהם אפילו בבית דהיינו שאסור להתקשט בהם כלל בשבת חוץ מכבול ופיאה נכרית לאשה גזירה שמא יצאו בהם לרשות הרבים ואין זו גזירה לגזירה שהדבר קרוב לודאי שכשירצה לצאת לרשות הרבים ישכח להסיר התכשיטין מעליו שהרי בחול אין דרך כלל לשלוף התכשיטין כשיוצא מביתו לרשות הרביםקפג ואין צריך לומר שדבר שיש בו חיוב חטאת אם יצא בו לרשות הרבים שאסור להשים אותו עליו בביתקפד ולכן אסור להשים איזה חפץ בתוך חיקו או בשאר מקומות שבבגדיו בשבת אפילו בתוך ביתוקפה וכן לתלות מפתח או חפץ אחר בחגורתוקפו או בשאר מקומות שבבגדיו בענין שאסור לצאת כן לרשות הרבים ואין היתר לטלטל שום חפץ בבית אלא בידו שבידו בודאי אין לחוש שמא ישכח ויוציאה לרשות הרביםקפז שהרי רואה החפץ בידו משא"כ כשאינו בידו יש לחוש שמא ישכח שהחפץ אצלו כשיוצא לרשות הרביםקפח ואפילו אם היה אצלו מבעוד יום צריך להסירו כשתחשך אם לא נזכר להסירו סמוך לחשיכה כמו שנתבאר בסי' רנ"בקפט (ואפילו בעיר המעורבתקצ שאין בה מקום האסור עכשיו בטלטול אסור) ואפילו שיש אומריםקצא שאין לנו רשות הרבים כלל אין להקל בדברקצב.

ויש להחמיר כסברא זוקצג אם לא בעת הצורך שאז יש לסמוך על סברא הראשונה כמו שנתבאר בסי' ש"אקצד.

אבל יש מקילין עודקצה שאפילו לחצר שאינה מעורבת מותר לצאת בכל התכשיטין שאסרו משום גזירה שמא יביאם בידו.

ויש מקילין עודקצו לפי זה לצאת בהם אף לכרמלית אף על פי שאין לה מחיצות כחצר שאינה מעורבתקצז ועל פי דבריהם אין למחות עכשיו בנשים שלנו היוצאות בכל מיני תכשיטים לפי שיש אומרים שבזמן הזה אין לנו רשות הרבים כלל אלא כרמליתקצח.

ויש שלימדו עליהם זכות אחרקצט שלא אסרו התכשיטין אלא בימיהם שלא היו התכשיטין מצוין כל כך לרוב ולא היו מתקשטות בהם כי אם בשבת ולכן היה דבר חידוש בעיניהן והיו מראות זו לזו משא"כ בזמן הזה שמצויין תכשיטין לרוב ויוצאת בהן גם בחול ואינן דבר חידוש בשבת שתראה אותם לחברותיה ואין היתר זה מועיל אלא לתכשיטים שאסרו מחשש שמא תשלפם להראותםר אבל תכשיטים שאסרו מחשש שמא יפלו או מחשש טבילה או שמא ישחקו עליה ותטלם בידה אין לנו לומר אלא שסומכות על דברי המקילין שנתבאר.

אבל כל הדברים שאסור לצאת בהם מן התורה מפני שהם משוי גמור אסור לדברי הכל לצאת בהם אפילו לכרמליתרא (ואפילו אם מוציא אותם הדברים בענין שאין בהם איסור מן התורה אף לרשות הרבים מחמת שהיא הוצאה שלא כדרכהרב מכל מקום כיון שהם משוי ולא תכשיט לא התירום לגמרי אפילו בחצר שאינה מעורבתרג אלא הרי הם כשאר שבות דשבות שלא התירו אלא במקום מצוהרד או הפסד מרובה כמו שנתבאר בסי' ש"ארה וכמו שיתבאר בסי' ש"זרו).

ולפיכך היה ראוי למחות בנשים שלא תצאנה בטבעות שיש עליהם חותם ובאנשים שלא יצאו בטבעות שאין עליהם חותם שהרי הן משוי גמור להן אלא שאין למחות בנשים שכיון שלא ישמעו מוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידותרז.

ויש מי שלימד זכות על אנשיםרח שכיון שנהגו האנשים בזמן הזה לצאת בחול בטבעות שאין עליהם חותם הרי נעשו להם כתכשיט ומותר לצאת בהן לפי דברי המקיליןרט בתכשיטים גם לנשים אבל לפי דברי האוסריםרי בנשים גם אנשים אסורים לצאת בטבעת זו שהיא תכשיט לאיש ולאשה כמו שנתבאר בסי' ש"אריא.

ולפי היתר זה יש ללמוד היתר גם לנשים בטבעות שיש עליהן חותם שכיון שבזמן הזה נהגו הנשים לצאת בחול גם בטבעות שיש עליהן חותם הרי נעשו להן תכשיט ומותרין לצאת בהם בשבתריב לפי דברי המקיליןריג.

ומכל מקום צריך להזהיר לנשים שלא תצאנה אלא במחטין שצריכות להעמיד בהן קישוריהן ולא יותר כי בזה שאין להם תועלת בו ישמעו לנוריד.

וכל זה לענין להזהיר למחות בנשים או באנשים אבל כל אדם יש לו להחמיר על עצמו כסברא השניה שנתבאר למעלה ובעת הצורך יסמוך על סברא הראשונה שנתבאר למעלה:

הערות

  1. קעו. הרי"ף (כט, א) והרמב"ם פי"ט ה"ח, וכרב שם סד, ב. דעה ראשונה בטור ושו"ע סי"ח.
  2. קעז. מ"מ שם.
  3. קעח. משנה שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.
  4. קעט. עולא בגמ' שם. רמב"ם שם. מ"א סקי"ד.
  5. קפ. רש"י שם ד"ה כדי.
  6. קפא. מ"מ שם בדעת הרמב"ם.
  7. קפב. מ"מ שם בשם הרמב"ן שם ד"ה אמר רב, והרשב"א עבוה"ק בית נתיבות ש"ג סי' ב. ר"ן (כט, א) ד"ה אמר רב. דעה שניה בשו"ע שם.
  8. קפג. ר"ן שם.
  9. קפד. משמעות הר"ן שם.
  10. קפה. ראה לעיל סי' שא סוף סל"ח וקו"א ס"ק ט (לדעה זו), דהיינו אפילו שלא כדרכו שפטור אפילו ברה"ר.
  11. קפו. ירושלמי פ"ו סוף ה"א. מ"מ שם, ורבינו ירוחם ני"ב חט"ז (צב, ג) בשם הרמב"ן והרשב"א (שם). שו"ע סי"ז. מ"א סקי"ג.
  12. קפז. מ"מ שם.
  13. קפח. ראה לעיל סי' רנב סי"ז.
  14. קפט. סעיף כ.
  15. קצ. ראה בדי השלחן סי' קטו ס"ק מד.
  16. קצא. כדלקמן סי' שמה סי"א וש"נ.
  17. קצב. ראה גם לעיל סי' רנב ס"כ.
  18. קצג. ראה מ"מ שם בסופו. ד"מ אות ו.
  19. קצד. סל"ח-ט.
  20. קצה. ר"ת בתוס' סד, ב ד"ה רבי, וכרבי ענני בר ששון שם. וכן דעת ר"י בתוס' שם. הובא בטור ושו"ע שם.
  21. קצו. תוס' שם בשם רבינו ברוך, בס' התרומה סי' רלט-רמ.
  22. קצז. ראה לקמן סי' שלד סי"ז.
  23. קצח. ראה תוס' שם.
  24. קצט. שלטי הגבורים כה, ב סוף אות ב. רמ"א סי"ח. וראה גם תוס' בשם רבינו שר שלום.
  25. ר. אליה זוטא סקי"א ממשמעות לשון הרמ"א שם.
  26. רא. ספר התרומה סי' רמ. טור ושו"ע שם.
  27. רב. כדלעיל סי' שא ס"ב.
  28. רג. ולדעה הא' – אפילו בבית, כדלעיל סי' שא קו"א ס"ק ט.
  29. רד. אבל ראה לקמן סי' שלא ס"ח וסי' שמ סוף ס"ב. וראה מ"מ וציונים. וראה תהלה לדוד ס"ק ב. זכרון יוסף אות קסז.
  30. רה. סעיף לח.
  31. רו. סעיף יב.
  32. רז. ר"ן שם (כו, א) ד"ה אבל. ועד"ז בתוס' שם בסופו בשם הקדמונים. רא"ש פ"ו סי' יג בשם ר"ת. טור ושו"ע שם. וראה גם מ"מ שם סוף ה"ג בשם הרמב"ן (נז, א סוד"ה מתני') והרשב"א (נט, ב סוד"ה איכא) הובא בד"מ סי' שא אות ב, אך בהנ"ל מיירי גם באנשים. וראה לקמן סי' שלח סוף ס"ו. סי' תרח ס"ד. וראה לעיל סי' קנו ס"ז.
  33. רח. ר"ן בפרק במה אשה שם ד"ה ועל פי. הובא בשו"ע שם.
  34. רט. ר"ת בתוס' שם. הובא לעיל.
  35. רי. רבינו ירוחם ני"ב ח"ה (עד, א). הביאו ב"י סי' שא ד"ה ומ"ש רבינו אבל דבר.
  36. ריא. סוף ס"ו.
  37. ריב. ב"י סוד"ה ובעל התרומה. שו"ע שם.
  38. ריג. ר"ת הנ"ל.
  39. ריד. מהר"י אבוהב על הטור ד"ה ולא תצא במחט. שו"ע סוף סי"ח.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.