מ
מ וכל זה <(יא)> כשההפסד הוא בא בענין שאין נבהל כל כך בשבילו ואינו נחפז כל כך מחמתו להצלת ממונו כגון זה ששובת בין הנכרים שמתיירא שלא יגזלו ממנו מעותיו שאינו בהול כל כך כשאין מתירים לו לצאת בהם מביתם כיון שעדיין אין שום אדם בא לגזול ממנותנז.
אבל מי שלסטים באים עליו לגזול ממונו או שעבדי המושל באים לחפש בתיבתו לקחת ממונו שהוא בהול ונחפז להציל מהם יש מתיריםתנח לטלטל מעותיו בידו להחביאם במחבואות ואם אין לו מחבא באותו חצר יש מתיריןתנט אפילו להוציא למקום אחר דרך כרמלית לפי שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ובודאי יצילם מהפסד ואם לא נתיר לו להציל ע"י טלטול מוקצה וטלטול הכרמלית שהן מדברי סופרים יש לחוש שלא יבא לידי איסור של תורהתס בהצלתם שיחפירם בקרקעתסא וכיוצא בזה (שכיון שהוא בהול ונחפז בהצלתם ימהר להצילו בכל הצלה שתזדמן לו יותר במהרה כי אומר בלבו האיך שאעשה לא אעשה בהיתר משא"כ כשהתירו לו חכמים להציל ע"י איסור של דבריהם לא יציל ע"י איסור של תורהתסב).
ולענין הלכה אין להקל אלא באיסור טלטול מוקצה אבל לא באיסור הכרמלית כמו שיתבאר בסי' של"דתסג:
הערות
- תנז. מ"א ס"ק מה. וראה לעיל סי' רסו קו"א סק"ב.
- תנח. ספר התרומה סי' רכו. וכפירוש המ"א שם סק"ג דהיינו דוקא כשהוא בהול. ראה לקמן סי' שלד ס"ב.
- תנט. הלכות ומנהגי רבי שלום מנוישטט סי' נט. הובא במהרי"ל הל' שבת סי' כח. מ"א סקמ"ה. אליה רבה ס"ק נט. וראה גם לקמן שם.
- תס. לקמן שם "לידי איסור חמור". וראה לעיל סי' רסו קו"א סק"ב הטעם שכאן לא התירו אלא בחשש איסור של תורה.
- תסא. ב"ח סי' שלד ד"ה וכתב בעל התרומה. וכ"ה לקמן שם.
- תסב. ראה גם לעיל ולקמן שם.
- תסג. סעיף ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.