לט
לט וכל זה בתפורים בבגדותמג שאין זו הוצאה כדרכה אבל אם הם צרורים בותמד או שהם בכיס התפור בו שדרך להוציא בו בחול או שהן באזור חלול שדרך להוציא בו כשפיו למעלהתמה או שהן בין בגדיו לבשרו במקומות שדרך להוציא כן בחול לפעמיםתמו אסור לצאת בהם אפילו לכרמלית אע"פ שמתיירא לישב עמהם בבית שלא ירגישו בו הנכרים ואפילו לטלטל המעותתמז להצניעם באיזה מקום באותה חצר אסור שלא התירו שום שבות גמור משום הפסד מרובהתמח ואפילו אם הם מעות מנוקבים שאין יוצאין בהוצאה בשפויתמט לא מפקע שם מוקצה מהםתנ אלא אם כן הם של כסף ושל זהב ונקובים כדי לתלות בצואר בתו לתכשיטתנא (שאז מותר לטלטלן אף שלא במקום חשש הפסד כלל אם הם מיוחדים לכךתנב).
ומכל מקום מותר לו <(י)> לשאת המעות אצלו באותו חצרתנג לפי שזהו טלטול כלאחר ידתנד כיון שאינו מטלטלן בידו אלא בגופותנה ובלבד שיש חשש הפסד אם לא ישאום אצלו שאם לא כן אף אם אינם מעות המוקצים אלא שאר כסף וזהב יש להחמיר שלא לשאת אותם אצלו שמא ישכח ויצא בהם כמו שנתבארתנו:
הערות
- תמג. מ"א סקמ"ו.
- תמד. כדלעיל רסל"ח.
- תמה. משנה צב, א ורש"י שם ד"ה פונדתו וד"ה ופיה.
- תמו. משמעות המ"א שם (ראה כף החיים ס"ק קצ). וראה משנה שם (בתוך חיקו) ורש"י שם ד"ה שכן.
- תמז. שהם מוקצה גמור, כדלקמן סי' שח ס"ח.
- תמח. ראה מג"א סי' שלד סק"ג. לקמן סי' שלד ס"ב.
- תמט. אוצ"ל: בשופי (ראה לבוש סוף סל"ג).
- תנ. מ"א סקמ"ה.
- תנא. מ"א שם בסופו. ט"ז סקכ"ב.
- תנב. ראה אליה רבה ס"ק ס.
- תנג. יש אומרים במהרי"ל הל' שבת סי' כח. הובא בדרכי משה ס"ק י ובמ"א שם. וראה קו"א סק"י.
- תנד. מ"א שם.
- תנה. ראה רא"ש פ"ג סי' יט. וראה גם לעיל סי' רסו סוף סי"ט. סי' רעו ס"י ובקו"א סק"ג. לקמן סי' שח סט"ו. סי' שיא סט"ו.
- תנו. סעיף לח.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.