לה
לה היוצא בטלית המקופלת ומונחת על כתפיושפ דהיינו שלאחר שנתנה על ראשו הגביה שולי[ה] על כתיפיושפא בין שהגביה כל אורך שוליה בין שלא הגביה אלא שני כנפי שוליה ונתן כנף אחד על כתף זה וכנף אחד על כתף זה ואמצעית שוליה משולשלת על גופו למטה מכתיפיושפב חייבשפג שאין זה דרך מלבוש אלא משוי הואשפד ויש פוטריןשפה כשאמצעית שוליה משולשלת למטה מכתיפיו אף על פי שכנפיה נתונים על כתיפיו וכן עיקרשפו אבל אסור מדברי סופריםשפז מפני שנראה כמשוישפח ואפילו אם אין כנפיה נתונים על כתיפיו אלא שתפסם בידיו והגביה כדי שלא יתלכלך או כדי שלא יקרע אסורשפט.
אבל אם אינו מגביה בידיו אלא הוא מתעטף בטליתו בענין ששוליה מוגבהין הרבה מן הארץ וכנפי שוליה אינם נתונים על כתיפיושצ אלא הם משולשלים על זרועי ידיו ואמצעית שוליה משולשלת למטה מכתיפיו ומכסה רוב גופושצא הרי זה מותר ולפי זה מותר להתעטף בטלית תחת הגלימא להביאו לבית הכנסתשצב בשבת שחרית שאף שמתעטף בה בענין שמתקצרת שאינה יוצא מתחת הגלימא למטה כל שהוא מכסה רוב גופו מותר:
הערות
- שפ. רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן קמז, א. טור ושו"ע סכ"ט.
- שפא. רש"י שם ד"ה בטלית. טור ושו"ע שם.
- שפב. עובדא דרבי שם. רש"י שם ד"ה בן וד"ה דקדק וד"ה נשאל.
- שפג. רש"י שם ד"ה נשאל. ראה מהר"י אבוהב ד"ה היוצא. וראה קו"א ס"ק ח.
- שפד. רש"י שם ד"ה חייב (כשהגביה לגמרי) וד"ה בן (כשהגביה צדיה). ט"ז סקי"ח (כשהגביה לגמרי).
- שפה. רמב"ם פי"ט הי"ח. טור ושו"ע סל"א.
- שפו. שו"ע שם, שהביא רק את דעת הרמב"ם.
- שפז. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.
- שפח. ב"י סוד"ה היוצא.
- שפט. רמב"ם שם. שו"ע שם. וראה קו"א סק"ח.
- שצ. שבלי הלקט סי' קז בשם ר"ת. שו"ע סכ"ט.
- שצא. ט"ז סוף סקכ"ד. וראה גם קו"א רסק"ח.
- שצב. רוקח סי' ק. שו"ע סוף סכ"ט.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.