כט
כט ואם הרופא אבד את המחאתו מלחש זה כגון שאחר שריפא ג' בני אדם בלחש אחד כתב עוד ג' איגרות מלחש זהשכז לג' בני אדםשכח ולא הועילו כלום מכאן ואילך אסור לצאת באיגרותיו שיכתוב עוד או אפילו באגרות שכתב כבר בעודו מומחהשכט.
במה דברים אמורים באגרות שלא רפאו אלא פעם או שתים אבל איגרת שריפאתה כבר ג' פעמים כיון שנעשית קמיע מומחה מצד עצמה מותר לכל אדם לצאת בה לעולם אף לאחר שאבד הרופא שכתבה את המחאתושל.
במה דברים אמורים כשנעשית איגרת זו קמיע מומחה קודם שנעשה הרופא מומחה או אפילו אם באו ב' המחאות כאחדשלא כגון שכתב ב' איגרות לב' בני אדם כל אחת מהם ריפאה לאדם אחד מהן לבדו פעם או שתים בלבד ואח"כ כתב איגרת שלישית לאחד מהם וריפאה אותו אדם ב' פעמים ואז עדיין לא נעשה הרופא מומחה כיון שלא הוחזק עדיין בג' אנשים וכן איגרת זו השלישית אינה קמיע מומחה עדיין כיון שלא ריפאה אלא ב' פעמים ואח"כ ריפאה איגרת זו השלישית פעם ג' לאדם אחרשלב נעשה רופא שכתבה מומחה ללחש זה כיון שהוחזק בג' אנשים וגם איגרת זו השלישית נעשית קמיע מומחה לעולם אף לאחר שיאבד הרופא המחאתושלג.
אבל אם נעשה הרופא מומחה קודם שנעשית איגרת זו קמיע מומחה דהיינו שריפא כבר ג' אנשים בג' איגרות קודם שריפא איגרת זו פעם ג' אף אם איגרת זו היא משני אגרות שנתחזק בהן הרופא למומחה אסור לצאת בה אחר שאבד הרופא המחאתושלד כי שמא אין איגרת זו קמיע מומחה מצד עצמו ומה שריפאה פעם ג' הוא מחמת שכתבה רופא שנתברר לנו כבר המחאתו ע"י שריפא כבר ג' פעמים בג' איגרות וא"כ לאחר שאבד הרופא המחאתו שמא אבדה ג"כ המחאת איגרת זו:
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.