ה
ה אבל מחט שאינה נקובה התחובה בבגדו אפילו במקומות שדרך לתחוב בהם בחול פטורעח מפני שמחט זו הואיל ודרכה לשמש באותן המקומות שבבגד לצורך הלבישה הרי היא כבית יד לאותן מקומות ותורת מלבוש עליהעט ומכל מקום מדברי סופרים אסור לצאת בה מפני שראשה העב שאינו נקוב יש עליו תורת תכשיטפ ויש לחוש שמא ישלפנו מבגדו להראות נויה לאחריםפא וישכח ויביאנו בידו ואף אם אין עליו תורת תכשיט כלל אין להקל לפי שיש חולקים ואומריםפב שאיש היוצא במחט שאינה נקובה התחובה בבגדו לצורך הלבישהפג הרי זה חייב.
(ואף לפי סברא הראשונה אין להתיר במחט שאינה נקובה שאין עליה תורת תכשיט כלל אלא בזמן שדרך האנשים לתחוב מחט שאינה נקובה בבגדיהם לצורך הלבישה שנעשית מחט זו להם כבית יד לבגדיהם הואיל ודרכה לשמש לצורך לבישתם אבל בזמן שאין דרכם בכך אם היא תחובה בשבת במקום שדרך לתוחבה בו בחול לפעמים כשרוצה להוליכה לאיזה מקום חייב ואם לאו פטור אבל אסור מדברי סופרים כשאר כל הוצאה שלא כדרכה בחולפד).
וכל זה באיש אבל דין האשה במחט הנקובה ושאינה נקובה יתבאר בסי' ש"גפה:
הערות
- עח. מ"מ פי"ט ה"ג לדעת הגאונים. דעה הא' בשו"ע ס"ח. ט"ז סק"ה.
- עט. כדלקמן סי' שג ריש סי"א וש"נ.
- פ. עכ"פ להאוסרים בזה באשה (לקמן שם וש"נ). ונתבאר בקו"א ס"ק ד.
- פא. שבתכשיט המיוחד לאיש ולאשה גזרו גם באיש, כדלקמן ס"ו. וראה קו"א שם.
- פב. רי"ף (כח, ב) במימרא דעולא (סב, א). רמב"ם שם ה"ה. מ"מ שם ה"ג. דעה הב' בשו"ע שם.
- פג. מ"א סי' שג ס"ק ז. ונתבאר בקו"א שם. וראה מהדו"ב לסי' שא ד"ה אבל, ושם הג"ה יב, שאינו מוכרח ואפשר דמיירי שלא בדרך לבישה. וראה תהלה לדוד ס"ק ה.
- פד. שו"ע שם, לפירוש המ"א ס"ק טו וסי' שג ס"ק ז. ונתבאר בקו"א סוף ס"ק ד.
- פה. סעיף יא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.