ט

ט לא אסרו לברך על אור שלא שבת ממלאכת עבירה דהיינו נר שהודלק בשבת אלא על אותו נר עצמו אבל אם הדליק ישראל ממנו נר אחר במוצאי שבת מברכים עליו^נט שאף שיש בנר זה אור מהנר הראשון שלא שבת מכל מקום יש בו תוספת של היתר דהיינו מה שהאור מתוסף מאליו בהדלקת השני במוצאי שבת שהוא זמן היתר והרי הוא מברך על התוספת של היתר^ס.

אבל אותו נר עצמו שהודלק בשבת אין מברכין עליו במוצאי שבת אפילו לאחר זמן מרובה שכבר ניתוסף בו הרבה אור בזמן היתר משום גזירה שמא יבאו לברך על עמוד ראשון של האור שלא שבת דהיינו ביציאת השבת מיד שעדיין לא ניתוסף כלום על עמוד הראשון שדלק ברגע שלפני יציאת השבת^סא אבל בנר שהדליק ממנו ישראל במוצאי שבת אפילו הדליקו במוצאי שבת מיד אין לגזור אם נתיר לברך עליו שמא יטעו לברך על נר הראשון שלא שבת לפי שסתם נר שלא שבת לא הודלק בשבת ע"י ישראל אלא ע"י נכרי^סב ומפני שנתיר לברך על נר שהדליק ישראל לא יטעו לברך על נר שהדליק נכרי שישראל בנכרי אינו מתחלף.

אבל נכרי שהדליק נר במוצאי שבת אין מברכים עליו^סג אלא אם כן הדליקו מישראל אבל אם הדליקו מנכרי אחר אין מברכים עליו^סד גזירה שמא יבאו לברך על נר שהדליק נכרי בשבת ויברכו עליו במוצאי שבת מיד קודם שיתוסף האור של היתר^סה אבל כשאור זה של נכרי שמברך עליו בא מישראל^סו אע"פ שגם הישראל הדליק מנכרי^סז כל שיד הישראל באמצע אין לגזור משום עמוד הראשון של נר שהודלק בשבת וכל שכן אם יד ישראל בתחלתו שהישראל הוא שהוציא האור מעצים ואבנים במוצאי שבת או שהדליקו מאור הדולק מערב שבת או מגחלים שהובערו מערב שבת שמברכים על נר שהדליק הנכרי ממנו^סח: