ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק בהלכות שבתרעו דיני נר שהדליק הנכרי בשבת ובו י"ז סעיפים:יב

יב

יב אבל נר שמדלקת השפחה להדיח כלי אכילה לאורו אע"פ שהדחה זו היא לצורך הישראל אין הדלקה זו נקרא בשביל ישראל הואיל ואין גוף הישראל נהנה (מנר זהפט) (ד) (מהדחה זוצ) אלא שכלים שלו מודחים והיא חייבת להדיחם לצרכה היא מדלקתצא וא"צ למחות בהצב ומותר להשתמש לאור נר זה:

הערות

  1. פט. משא"כ לעיל סי"א שגם הוא נהנה מהנר (אף שעיקר כוונתם לעצמם). אבל ראה קו"א ס"ק ד, שאין סברא כלל לאסור בזה, ומסיים: וצ"ע.
  2. צ. משא"כ לעיל סי"א שעיקר הליכתם בשבילו שגופו נהנה מהליכתם.
  3. צא. ט"ז סק"ה.
  4. צב. ראה לעיל סי' רנב קו"א ס"ק ה ד"ה ועי' שם, ובסופו, שזהו דוקא כשגוף הנכרי נהנה מזה מיד, משא"כ במלאכה אחרת אין להקל נגד הט"ז רס"י רמד, שצריך למחות אפילו כשעושה לעצמה בבית ישראל, מפני מראית העין. אבל ראה במצויין לעיל סי"א מסקנתו במהדו"ב, שבשאר מלאכות שאין הישראל נהנה מהם בשבת אין צריך למחות בשפחה העושה מעצמה, גם כשהוא בשביל ישראל בשל ישראל ובבית ישראל.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.