ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק בהלכות שבתרעו דיני נר שהדליק הנכרי בשבת ובו י"ז סעיפים:יא
יא
יא אם אומר אדם לעבדו ולשפחתו לילך עמו לחוץ בלילה ומדליקים הנר מעצמן אף על פי שגם הם צריכין לנר זה ומתכוונים לצורך עצמן בלבדפד אין זה נקרא לצורך נכרי כיון שעיקר ההליכה היא לצורך ישראל ובשבילופה ולפיכך (צריך למחות בם שלא ידליקו אם הנר שלופו ואם לא מיחה בהם והדליקוהו) אסור לילך עמהם לחוץ עד שיניחו הנר בבית שלא יהנה מאור הנר שהודלק בשביל הליכתופז אפילו הנר של נכרי (ואם מיחה בם ולא השגיחו בו והדליקו מותר להשתמש לאורו אם אינו מערים כמו שנתבאר למעלהפח):
הערות
- פד. שאם מתכוונים לשניהם בלא"ה אסור, כדלעיל ס"ז. וראה קו"א ס"ק ד.
- פה. הגהות מיימוניות פי"ב אות ה. טור ושו”ע ס"ג. וראה זכרון יוסף סי' פח.
- פו. ראה לעיל ס"ג, ושם צויין למסקנתו במהדו"ב בנכרי העושה מעצמו, שאם הוא כדי שהישראל יהנה ממלאכה זו בשבת צריך למחות אף כשהנר של נכרי, ובמקום שאינו נהנה מותר אף בשל ישראל. וכאן דמיירי בעבדו ושפחתו, ראה לעיל סי' רמד סי"א, ושם צויין למסקנתו במהדו"ב שגם שכיר שנה יש לו דין נכרי העושה מעצמו (בטובת הנאה להשלים קבלנותו).
- פז. ראה קו"א ס"ק ג, ההוכחה דאסור אף בדיעבד.
- פח. סעיף ג וסעיף ה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.