ח
ח בקצת מקומותנו נהגו רבים להקל באמירה להנכרי להדליק נרות לצורך סעודהנז כשנכבו הנרות ואי אפשר לאכול בחשךנח ויש שלמדו זכות על שלא מיחו בידם חכמיםנט לפי שסומכין על מי שאומרס שלא גזרו על שבות של אמירה לנכרי במקום מצוה אפילו לומר לו לעשות מלאכה גמורה של תורה ומכל מקום אם נר אחד דלוק עדיין ויכולים לאכול אצלו אסור לומר לנכרי שידליק עודסא שאין כאן מצוה כל כך לדחות בשבילה שבות של אמירה לנכרי (ואם הדליק מעצמו מותר ליהנות ממנוסב אף לאחר שכבה הראשון כיון שעונג שבת תלוי בזה כמו שיתבארסג).
אבל כל אדם צריך להחמירסד לעצמו שלא לומר לנכרי להדליק נר אע"פ שיושב בחושךסה ואינו יכול לאכול סעודת שבת לפי שרבו האומרים שלא התירו שבות במקום מצוה אלא שבות דשבות כמו שיתבאר בסי' ש"זסו ודבריהם עיקר לפיכך אין להקל כלל בזה אפילו לצורך גדולסז אלא שאין למחות בהמקילין שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידיםסח:
הערות
- נו. של"ה מסכת שבת נר מצוה (קלג, ב ד"ה אם כבה).
- נז. רמ"א ס"ב.
- נח. מ"א ס"ק ז.
- נט. רמ"א שם.
- ס. בה"ג (הל' מילה כג, ג). הובא ברי"ף שם. בעל העיטור הל' מילה מט, א. הובא בר"ן סו"פ ר"א דמילה. וכדלקמן סי' שלא ס"ז.
- סא. מ"א שם.
- סב. מ"א שם.
- סג. לקמן סעיף יד.
- סד. רמ"א שם.
- סה. של"ה שם.
- סו. סעיף יב. וראה גם לקמן סי' שו ס"ה וסכ"ד.
- סז. של"ה שם.
- סח. ב"ח סי' שז ס"ג. מ"א סק"ט. וראה גם לעיל סי' קנו ס"ז וש"נ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.